טומי דיק (17 באפריל 1925–1999) היה הניצול המוכר היחיד מרצח היהודים לאורך גדות הדנובה בבודפשט, על ידי משטרת צלב החץ (ניאלאס - Nyilas) בזמן מלחמת העולם השנייה.
ילדות
טומי דיק נולד בבודפשט למשפחה מומרת. כעשר שנים לפני שטומי נולד, המירו הסבים והסבתות שלו, בנפרד זה מזה, מיהדות לנצרות. עם זאת, בגלל האנטישמיות שבה הייתה שרויה הונגריה נשארו המשפחות באותן מסגרות חברתיות ותרבותיות.
מלחמת העולם השנייה
דיק התגורר עם הוריו ואחיו (יאנצ'י) בבודפשט כאשר גרמניה סיפחה את הונגריה (במרץ 1944). הוא "גויס" לעבוד במחנות עבודה, בסביבות בודפשט, עד אוקטובר אותה שנה, אז גרמניה אילצה את המינוי של פרנץ סלשי כראש ממשלה, במקומו של מיקלוש הורטי. הורטי "הגן" עד אז על האוכלוסייה היהודית בעיר בודפשט מפני הגורל שהיה חלקם של היהודים בשאר הונגריה, שנשלחו למחנות הרצח בפולין. מאוקטובר החלה משטרת צלב החץ להתעלל לעצור, ולרצוח יהודים בבודפשט.
בדצמבר 1944 נתפס טומי דיק בפשיטה שנערכה בבית חברו, והוא הובל על ידי שוטרי הניאלאס, יחד עם שמונה יהודים נוספים, אל שפת נהר הדנובה. הירייה שנורתה אל ראשו ניפצה את לסתו והוא נפל לתוך הנהר הקפוא. הוא צף והצליח לטפס, במורד הנהר, על גבי מזח של מועדון חתירה ששימש אז כבסיס צבאי. החיילים עזרו לו להגיע לבית חולים מקומי ושם הוא שרד, בסיוע מסור של חבריו המקומיים, עד לשחרור בודפשט ב-18 בינואר 1945 בידי הצבא הסובייטי.
אחרי המלחמה
לאחר השחרור עשה טומי דיק את דרכו למחנה העקורים באוסטריה ואחרי שנתיים, ב -1948 היגר לקנדה. הוא עבד כפועל בסכר הידרו-אלקטרי בסטיוארטוויל שליד אוטווה בקנדה, ולאחר מכן הוא התגורר 3 שנים במונטריאול. משם הוא עבר מערבה והתמקם בקלגרי, שם הוא הקים עסק לייצור חלונות אלומיניום.
הוא הכיר והתחתן עם מרי ליליאן ג'קלין[1] בשנת 1954 ונולדו להם שתי בנות. בגיל שלושים ושש, נרשם טומי לבית הספר למשפטים וב-1967, בגיל ארבעים ושתיים, החל בקריירה של משפטן בקלגרי, קריירה שנמשכה למעלה משלושים שנים.
טומי דיק נפטר בשנת 1999 והוא בן 74.
ביבליוגרפיה
הערות שוליים
