חצי האי רוקאוויי

חצי האי רוקאוויי
Rockaway, Queens

חצי האי רוקאוויי, עם סימון באדום של שאטל S לכיוון הצד המערבי של חצי האי, ובקו שחור דק, קו A לכיוון החלק המזרחי של חצי האי - פאר רוקאוויי.
חצי האי רוקאוויי, עם סימון באדום של שאטל S לכיוון הצד המערבי של חצי האי, ובקו שחור דק, קו A לכיוון החלק המזרחי של חצי האי - פאר רוקאוויי.
נתונים גאוגרפיים
מיקום	מפרץ ג'מייקה על החוף הדרומי של המפרץ בניו יורק
קואורדינטות	40°35′29″N 73°48′58″W
סוג	שרטוןחול
שטח	16 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
אזור זמן	אזור זמן מזרחי

חצי האי רוקאוויי (באנגלית: Rockaway, Queens) המכונה בדרך כלל The Rockaways או Rockaway (להלן: "רוקאוויי"), הוא חצי אי בקצה הדרומי של רובע קווינס בעיר ניו יורק בלונג איילנד, ניו יורק. הוא מבודד יחסית ממנהטן ומחלקים עירוניים אחרים של העיר, ועל כן הפך רוקאוויי למקום מפלט קיץ פופולרי בשנות ה-30 של המאה ה-19. מאז היא הפכה לתערובת של שכונות מהמעמד הנמוך, הבינוני והגבוה. במהלך העשור השני של המאה ה-21, הוא הפך לאחד מהאזורים עם מיזמי ג'נטריפיקציה המהירים ביותר בעיר.

חצי האי מחולק לעשר שכונות או קטעים, שהם ממזרח למערב כדלקמן^[א]:

• פָאר רוקאוויי, מקו מחוז נסאו (הכביש בכיוון דרום צפון שממזרח לשם "פאר רוקאוויי", במפת התצלום שבביאור הנ"ל), לרחוב ביץ' 32;
• בייזווטר(אנ'), ממוקם מצפון מזרח ל-Far Rockaway, לאורך החוף הדרום מזרחי של מפרץ ג'מייקה.
• Edgemere(אנ'), מרחוב ביץ' 32 לרחוב ביץ' 56;
• Arverne(אנ'), מרחוב ביץ' 56 לרחוב ביץ' 77;
• Rockaway Beach(אנ'), מרחוב ביץ' 77 לרחוב ביץ' 97;
• Rockaway Park(אנ'), מרחוב ביץ' 98 לרחוב ביץ' 126;
• Belle Harbor(אנ'), מרחוב ביץ' 126 לרחוב ביץ' 141;
• חוף נפונזיט(אנ'), מרחוב ביץ' 141 עד לרחוב ביץ' 149
• רִִיִיס פארק(אנ'), מרחוב ביץ' 149 עד רחוב ביץ' 169;
• Breezy Point(אנ'), מרחוב ביץ' 169 ועד לקצה המערבי. זה כולל את האזורים הקטנים יותר של רוקסברי(אנ') ורוקאוויי פוינט, כמו גם פורט טילדן.

כל חצי האי, על שכונותיו ומקטעיו, מוגדרים באופן רשמי כ-District מס' 14 של רובע קווינס^[1]

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

בספטמבר 1609, הנרי הדסון וצוותו היו האירופאים הראשונים שתועדו שרואים את אזור הרוקאוויי ומפרץ ג'מייקה^[2]. ב-11 בספטמבר הפליג הדסון אל מפרץ ניו יורק העליון ולמחרת החל מסע במעלה מה שנקרא כיום נהר ההדסון על שמו^[3].

עד 1639, שבט המוהגן(אנ') מכר את רוב חצי האי רוקאוויי לחברת הודו המערבית ההולנדית^[4]. בשנת 1664, האנגלים ניצחו את המושבה ההולנדית, והשתלטו על אדמותיהם בניו יורק של היום^[5]. בשנת 1685, ראש השבט והמושל האנגלי של המחוז, הסכימו למכור את הרוקאוויי ל- קפטן פאלמר ב-31 לירות שטרלינג^[6]. חצי האי רוקאוויי הוגדר במקור כחלק מהעיירה המפסטד, אז חלק ממחוז קווינס. פאלמר והעיירה המפסטד התווכחו על מי הבעלים של רוקאוויי, אז ב-1687 הוא מכר את האדמה לריצ'רד קורנל, אחד מעשירי פלאשינג^[6]. קורנל ומשפחתו גרו באחוזה במה שהיא כיום סנטרל אווניו בפאר רוקאוויי, ליד חופו של האוקיינוס האטלנטי^[6].

המאה ה-19

בשנת 1808פוצל הנכס של קורנל ל-46 מגרשים בעקבות הליך משפטי^[7][8].  בשנת 1833 מספר עשירים מניו יורק הקימו את "אגודת רוקאוויי", שרכשה רבים מהמגרשים, והחלה לפתח אתרי נופש באזור^[7][8]. רוקאוויי הפכה לאזור פופולרי עבור מלונות חוף החל משנות ה-30, כאשר אתר הנופש הראשון נוסד ב-1835 בפאר רוקאוויי^[9].

במאה ה-19 נסעו אנשים לרוקאוויי בכרכרות רתומות לסוסים או רכובים על סוסים. מעבורת המונעת בקיטור הפליגה ממנהטן תחתית לברוקלין^[6]. הפופולריות של חצי האי גדלה בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם בנייתו של ענף רוקווי ביץ'(אנ') של קו הרכבת של לונג איילנד(אנ') אל תחנת לונג איילנד סיטי(אנ') וטרמינל פלטבוש (כיום אטלנטיק טרמינל(אנ')), מה שהאיץ את גידול האוכלוסייה^[10].

חצי האי רוקאוויי היה במקור חלק מהעיירה המפסטד(אנ'), אז חלק ממחוז קווינס. ב-1897 התאחדו העיירות המרכזיות בחצי האי, ושולבו ככפר רוקאוויי ביץ'(אנ'). רוקאוויי ביץ' התפצלה מהעיירה המפסטד, ויחד עם שלוש העיירות המערביות של קווינס: ג'מייקה(אנ'), פלשינג(אנ') וניו טאון (אלמהארסט דהיום)(אנ'), בתוספת לונג איילנד סיטי(אנ'), יצרו את הרובע החדש של קווינס, שאוחד לעיר ניו יורק רבתי ב-1898 (שארית המפסטד טאון, בתוספת שתי העיירות הנוספות של קווינס: נורת' המפסטד(אנ') ואויסטר ביי(אנ'), לא הפכו לחלק מהרובע, ולבסוף התפצלו מקווינס עם היווצרותו של מחוז נסאו השכן ב-1899). הכפר רוקאוויי פארק(אנ') השתלב בעיר ניו יורק רבתי ב-1 בינואר 1898.

ראשית המאה ה-20

החל משנת 1900 עברו רוב המגרשים ברוקאוויי תהליכים של מכירה וקנייה, חלקם במכירה פומבית על פי צו בית משפט^[11]. מתקני שעשועים רבים נבנו לאורך החופים^[6]. מערכת רחובות חדשה, המבוססת על רחובות ממוספרים עם הקידומת "חוף", הוקמה עבור הרוקאוויי בשנת 1912 כדי לסייע בפיתוח^[12]. יזמים הקימו שכונות מגורי יוקרה, והחל משנת 1919, החלו טיסות טראנס אטלנטיות משדה התעופה בנפונזיט^[13].

עידן רוברט מוזס

צילום אוויר של חלקו המערבי של חצי האי רוקאוויי. מימין בולט גשר גיל הודג'ס המחבר בין ברוקלין לשכונות המערביות של חצי האי. הקצה המערבי של חצי האי, נקודת בריזי(אנ'), גובל עם מפרץ ניו יורק התחתון. ברקע מימין (מעט מטושטש) גשר וראזאנו נרוז שבצפון המפרץ הנ"ל.

בשנות ה-30, רוברט מוזס מונה לנציב הפארקים של ניו יורק(אנ') ומיזמי הכבישים והתחבורה הנרחבים שלו היו גם תועלת וגם אסון לשכונות חצי האי. כנציב, מוזס הורה לבנות את גשר מארין פארקוויי גיל הודג'ס ממוריאל ואת גשר קרוס ביי וטרנס ממוריאל. הגשרים הושלמו ב-1937 וב-1939 בהתאמה. גשר ה-Marine Parkway נבנה מערבה יותר על חצי האי, בין פארק ג'ייקוב רייס(אנ') ל-בריזי פוינט(אנ') המקשר בין הקהילות המבודדות בחצי האי, לברוקלין. גשר קרוס ביי "נחת" באמצע שכונת רוקאוויי ביץ'^[14][15]. בניית שני הגשרים החלה להפוך את השכונה ואת שאר חצי האי לאזור מגורים לכל ימות השנה, או לעיר יוממות, מכיוון שלאנשים הייתה דרך נוחה יותר לנסוע לעבודה וממנה. ההסבה של ענף רוקאוויי ביץ' של קו הרכבת של לונג איילנד (LIRR), לקו הרכבת התחתית של ניו יורק (קו A), תרמה גם היא לגידול בתושבי הקבע של חצי האי.

צילום אוויר של חלקו המרכזי והמזרחי של חצי האי רוקאוויי. כאן בולטים גשר חוצה המפרץ (התחתון מהשניים) ומעליו הגשר עליו נוסע קו A של הרכבת התחתית של ניו יורק. בקצה המזרחי של חצי האי, מצר רוקאוויי המזרחי.

למרות שהגשרים נועדו לשפר את מצב תושבי חצי האי, מיזמים אחרים של מוזס פגעו בקהילה במישרין ובעקיפין. פרויקט כושל אחד כזה היה הבנייה המתוכננת של כביש החוף בשנות ה-50 וה-60(אנ'). ברצונו לחבר את סטטן איילנד להמפטונס (לונג איילנד), התמקד מוזס ביצירת כביש מהיר דרך חצי האי רוקאוויי. הרעיון שלו היה לחבר את גשר ה-Marine Parkway עם גשר החוף האטלנטי(אנ'), שחיבר את חצי האי רוקאוויי למחוז נסאו. התוכנית אמורה הייתה לספק הרחבה באמצע הדרך, שתכלול את גשר קרוס ביי. רבים חששו שפרויקט נרחב כל כך יזיק לחצי האי יותר מאשר יועיל, והצביעו על עקירת הקהילה שהתרחשה בדרום הברונקס(אנ') בגלל סלילת הכביש של מוזס^[16][ב]. למרות שמוזס מעולם לא הצליח לבצע את הכביש המהיר שלו, הוא הטביע את חותמו. חלק מהדרך המהירה המתוכננת שעברה ממערב למזרח בשכונות רוקאוויי פארק(אנ') ורוקאוויי ביץ', נבנה ונפתח בשנת 1939. בתים נחתכו לשניים כדי לבנות את הכביש בעל ארבעת הנתיבים. חלק מהבתים הללו עומדים עד היום. הרחוב הקיים, שעדיין לא גמור, מכונה מקומית "הכביש משום מקום לשום מקום" מכיוון שאין לו קשרים רלוונטיים לשום אזור או כביש מהיר אחר^[17].

בניית אזורי פנאי ומתקנים אחרים של רוברט מוזס, כמו האקווריום של ניו יורק(אנ') והפארק הלאומי ג'ונס ביץ'(אנ'), השפיעו בעקיפין גם על חצי האי. מתקני פנאי אלה, שהיו מודרניים יותר מאלה שהקים בזמנו ברוקאוויי, פיתו תיירים ומשתמשי חוף לבלות הרחק מחצי האי. עם פחות לקוחות, עסקים ומלונות סגורים, בשנות ה-50, האזור נקלע לדעיכה כלכלית. המעבר, מאזור נופש קיץ לשכונות מגורים ב"משרה מלאה", עשה את שלו^[18].

המחצית השנייה של המאה ה-20 והמאה ה-21

עם כניסתם של טיסות זולות, מערכות מיזוג אוויר, הקמת נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי ומערכת הכבישים הבין-מדינתיים, רוקאוויי איבדה את זוהרה כאזור בילוי, והפיתוח הפך חלק גדול ממנה לקהילות מגורים^[19][20].

כיום, האזור עדיין מושך קהל במהלך הקיץ עם חופים מטופחים. פארק ג'ייקוב רייס ופורט טילדן ממוקמים לכיוון הקצה המערבי של חצי האי, והם חלק מאזור הפנאי הלאומי Gateway(אנ'), אשר נוצר בשנת 1972 כאחד הפארקים הלאומיים העירוניים הראשונים. טיילת רוקאוויי(אנ') באורך 8.9 ק"מ של חופים חוליים, הנגישים במלואם באמצעות הרכבת התחתית^[ג], הופכים את זה לטיול יום קיץ פופולרי עבור תושבי ניו יורק.

לאחר 2010, הייתה התעוררות גדולה בפופולריות של חצי האי. כלי תקשורת שונים החלו לדווח על אמנים כמו אנדרו ואן וויינגארדן(אנ'), מייסד שותף של להקת הרוק הפסיכדלי הפופולרית MGMT, שרוכשים בתים על החוף^[21]. חצי האי זכה לכינוי "וויליאמסבורג על הרוקאוויי", מכיוון שחלק מהגולשים שם, החלו לבלות קייצים שלמים במגורים על החוף. מספר עסקים המשרתים אותם הפכו לפופולריים בקרב תיירים יומיומיים אלה^[22]. יש אפילו אוטובוס הסעות בקיץ (בנוסף לקו A של הרכבת התחתית), שמסיע אנשים מוויליאמסבורג לרואקווי^[23]. בפברואר 2016, חצי האי רוקאוויי היה אחת מארבע שכונות שהופיעו במאמר ב"ניו יורק טיימס" על "השכונות החמות הבאות של ניו יורק^[24].

מבט מרחוב ביץ' 116 על החוף (התחנה הסופית של שאטל S) לעבר גשר וארזאנו נרוז שבצפון מפרץ ניו יורק התחתון. השוו עם הגשר שברקע צילום האוויר של החלק המערבי של חצי האי, לעיל.

תחבורה ציבורית

חצי האי רוקאוויי משוּרת על ידי מספר מערכות של תחבורה ציבורית:

רכבת תחתית ועילית

לקו הרכבת התחתית של ניו יורק סיטי לרוקאוויי יש שני ענפים בחצי האי: הענף המזרחי, המופעל על ידי רכבת A, משרת את אזור הרוקאוויי המזרחי, ומכיל טרמינל בתחנת Far Rockaway–Mot Avenue(אנ'). הענף המערבי, המופעל על ידי רכבות A ו-S, משרת את מרכז רוקאוויי ומסתיים בתחנת Rockaway Park–Beach 116th Street^[25]. האחרון היה הטרמינל של ענף Rockaway Beach(אנ') לשעבר של הרכבת של לונג איילנד (LIRR)^[ד] .

תחנת המסוף Far Rockaway(אנ') עבור הענף Far Rockaway של הרכבת של לונג איילנד (ה-LIRR) ממוקמת ב-Far Rockaway.

אוטובוסים

מסלולי MTA Regional Bus Operations כוללים את האוטובוסים המהירים Q22, Q35, Q52/Q53 SBS, Q113, Q114 ומנהטן QM16 ו-QM17^[26]. כמו כן, נתיבי Nassau Inter-County Express (NICE) כוללים את n31, n32 ו-n33 ב-Far Rockaway בלבד^[26]. אוטובוס החוף של NYC, אוטובוס הסעות המופעל באופן פרטי בין מרכז העיר ברוקלין או וויליאמסבורג והאזור שמסביב לרחוב ביץ' 84 ופארק ג'ייקוב רייס, פועל גם הוא באזור.

מעבורות

לאחר שבאוקטובר 2012 הוריקן סנדי הרס חלק ניכר מקו IND Rockaway (קו A ו-S בתחום חצי האי רוקאוויי), החלה מפעילת המעבורות SeaStreak להפעיל שירות מעבורות מסובסד עירוני בין רציף המעבורת ברחוב ביץ' 108th וב-ביץ' Channel Drive ב-Rokaway Park לבין Pier 11/Wall Street ב-מנהטן תחתית. לאחר מכן הקו המשיך אל רציף המעבורת של רחוב 34 מזרח במנהטן. באוגוסט 2013 נוספה עצירה בטרמינל הצבאי בברוקלין (בפורט המילטון). השירות הוארך מספר פעמים^[27], והסתיים לבסוף ב-31 באוקטובר 2014^[28]. ב-1 במאי 2017, נתיב Rockaway של NYC Ferry החל לפעול בין Pier 11/Wall Street ברובע הפיננסי של מנהטן לבין רחוב ביץ' 108th ב-Rokaway Park, עם עצירה בטרמינל הצבאי של ברוקלין^[29][30].

ראו גם

• מפרץ ג'מייקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חצי האי רוקאוויי בוויקישיתוף

• על קו A של הרכבת התחתית של ניו יורק, בחציית מפרץ ג'מייקה לכיוון חצי האי רוקאוויי^[ה] (סרטון - הנסיעה מצפון לדרום)
• גשר חוצה (ה)מפרץ ג׳מייקה במבט מקו הרכבת A מדרום לצפון (סרטון - הנסיעה מדרום לצפון - ברקע גשר גיל הודג'ס)
• מבט מרחוק מזרחה אל JFK בעת חציית מפרץ ג'מייקה לכיוון חצי האי רוקאוויי (סרטון - הנסיעה מצפון לדרום)
• מבט מקרוב אל JFK בעת חציית המפרץ (ג'מייקה) (סרטון - הנסיעה מדרום לצפון)
• מבט נוסף מרחוק אל JFK שמראה ים ויבשה לסירוגין (סרטון - הנסיעה מדרום לצפון)

ביאורים

1. לצפייה במפת תצלום של חצי האי עם סימון השכונות הרשומות מטה, ראו כאן.
2. על כך ניתן לקרוא בהרחבה במאמר בעיתון הארץ, שהוקדש לרוברט מוזס ופועלו לחיוב ולשלילה. ראו כאן.
3. קו A של הרכבת התחתית של ניו יורק חוצה את מפרץ ג'מייקה, ומגיע עד פאר רוקאוויי במזרח, ותחנות רחובות ביץ' 67, 60 ו-44 סמוכות מאד לחלק המזרחי של הטיילת. אך גם לחלק המערבי של הטיילת יש גישה באמצעות החלפת רכבת בתחנת ברוד צ'אנל שבמרכז המפרץ, לרכבת שאטל S, שאיתה ניתן להגיע לתחנות רחובות ביץ' 105 ו-116 (תחנה סופית), שסמוכות מאד למרכז טיילת רוקאוויי. ראו את כל הפרטים הללו במפה שבביאור שבסוף הפתיח לערך.
4. עובדה זו מסבירה את קיום המסעדה הקיימת בתחנה זו, שאינה אופיינית לתחנות הרכבת התחתית. המסעדה ממוקמת בצד השמאלי של בניין התחנה הנראה כאן.
5. הנסיעה מתבצעת (ראו במפה בראש הערך) בין Hamilton Beach Park, לתחנת קו A בשם Broad Channel Station ולאורך הקו המסומן במפה. הגשר שרואים בסרטון במהופך, הוא גשר חוצה המפרץ - Cross Bay Bridge.

הערות שוליים

1. NYC Planning Community District Profiles - Queens 14, Community Profiles. Planning.NYC.Gov
2. A Tour of New Netherland - The Half Moon, New Netherland Institute
3. Henry Hudson's Third Voyage 1609: The New World, Anchadwick.com
4. Walt Giersbach, Governor Kieft's Personal War - The Native Landscape, Military History Online
5. Henry L. Schoolcraft, 1907, The Capture of New Amsterdam, English Historical Review Vol. 22 #88, pp 674–693 via JSTOR
6. Rockaway..."Place of Waters Bright", WayBackMachine
7. Rockaway Beach and Boardwalk, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
8. Bellot, Alfred H., 1917, Bellot's History of the Rockaway, Internet Archive
9. The Rockaways, The City's Greatest Summer Resort, Brooklyn Eagle, Aug. 3, 1912, p.6
10. . Jackson Kenneth T., (ed.). 1995. The Encyclopedia of New York City Yale University Press, p. 120
11. Belle Harbor Sale; Nearly 700 Lots with Big Ocean Frontage Announced for Auction, The New York Times. July 11, 1915
12. New Street System for Rockaway; Thousands of Acres to be Opened Up for Immediate Development., The New York Times. July 7, 1912
13. Neponsit Mall, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
14. Cross Bay Veternas Memorial Bridge - Historic Overview, NYC Roads.Com
15. Marine Parkway - Gil Hodges Memorial Bridge - Historic Overview, NYC Roads.Com
16. Shore Front Parkway (Unbuilt), WayBackMachine
17. Shore Front Parkway, the road from "Nowhere to Nowhere", WayBackMachine
18. Hammel Playground, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
19. Mark Sherman, The City Opens Its Biggest Plot, in Arverne, to Development, The New York Times, March 11, 1984
20. City Offers Proposals To Upgrade Rockaways, The New York Times, November 18, 1973
21. Rockaways Hipsterfication Report: MGMT Buys A House, Beer Garden Looms, Gothamist via WayBackMachine
22. Michael Idov, Williamsburg in the Rockaways, New York, June 16, 2011
23. Rockaway Beach is the 'Hipster Hamptons', AM New York, 8/13/12 via WayBackMachin
24. Michelle Higgins, New York’s Next Hot Neighborhoods, New York Times, February 26, 2016
25. (אנ')New York City Subway, MTA
26. Queens Bus Service, MTA
27. Katie Honan, Rockaway Ferry Floats On Through May, But Trip Will Cost Nearly Double, DNAinfo New York, January 20, 2014
28. Lori Chung, Commuters Bemoan Closing of Rockaway Ferry, NY1 News, 11/01/2014 via WayBackMachine
29. The Associated Press, NYC Launches Ferry Service with Queens, East River Routes, Daily News, May 1, 2017 via WayBackMachine
30. Alexandra S. Levine & Jonathan Wolfe, New York Today: Our City's New Ferry, The New York Times, May 1, 2017