חן למפרט (נולד ב-19 בינואר 1957) הוא פילוסוף וחוקר-תרבות ישראלי, פרופסור בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב-יפו, אשר משלב בעבודתו תאוריה ופרקטיקה חברתית-חינוכית.
למפרט עוסק מזה שנים רבות בעבודה עם ילדים ובני-נוער במצוקה, מלמד באקדמיה ובסמינרים למורים, וספריו מתפרסמים ברחבי-העולם. ייחודה של תפישתו החברתית בהיקפה הנושאי הרחב (מבודהיזם-קדום ועד מרקסיזם; ממיסטיקה וחקר-הדת, ועד לאקטיביזם חברתי רדיקלי); ובאופן המיוחד שבו הוא מציג את הרלוונטיות של תאוריה-ביקורתית בעידן הפוסט-מודרני. עבודת הדוקטורט שלו הוגשה בשנת 1996 בנושא: "הפילוסופים של המיסטי".
חידושו הפילוסופי העיקרי מופיע ב"תאוריה של חמלה-רדיקאלית", אשר הופיעה בגרסתה המלאה בספרו "Tradition of Compassion: from Religious Duty to Social-Activism", אשר התפרסם באנגליה ב-2006. גרסה מקוצרת הופיעה לאחרונה גם בעברית.
ביוגרפיה
חן למפרט נולד בגבעתיים להורים יוצאי-קיבוץ. אביו, נמרוד למפרט, היה לאחת מדמויות המפתח בפרשת כפר קאסם בשנות ה-50, כאשר כקצין במשמר הגבול סירב לתת הוראה לפתוח באש על אזרחים ומנע הרג של חפים מפשע. עדותו במשפט בעקבות הפרשה היוותה את אחד היסודות להגדרה המשפטית של "פקודה בלתי חוקית בעליל". דודתו היא הפסיכולוגית האבולוציונית פרופ' עדה למפרט.
לאחר סיום לימודיו התיכוניים ושירותו הצבאי, החל לעבוד כמדריך-חבורות-רחוב בדרום תל אביב, ולאחר מכן במגוון של תפקידי ריכוז, הנחיה וניהול עם ילדים, בני-נוער ונפגעי-סמים, בשכונות-מצוקה ועיירות-פיתוח. במקביל, סיים את לימודיו האקדמיים בפילוסופיה השוואתית ובחקר-תרבויות באוניברסיטת תל אביב. למפרט הפך למרצה מבוקש באקדמיה, ומפרסם ספרים חשובים, אך העדיף את העבודה החברתית-חינוכית, על פני קריירה אקדמית[1]. כיום הוא מכהן כפרופסור בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב יפו.
בשנת 1999 הקים, יחד עם גדי אבידן, את "הרשת החברתית של תוכנית-קרב", אותה הם ניהלו במשך כ-20 שנה. הרשת פועלת למאבק במצוקתם של ילדים באמצעות "חונכות-גנרטיבית"[2] – מודל ייחודי של יצירת שינוי באמצעות הקשר מבוגר-ילד, שפיתחו למפרט ואבידן, ושנסמך על התאוריה החברתית והאפיסטמולוגיה שמציע למפרט בכתביו. החונכות הגנרטיבית נלמדת ומיושמת במקומות שונים בארץ ובעולם, ונדמה שמדובר במודל אפקטיבי ליצירת שינוי חינוכי-חברתי[3].
תאוריה חברתית ביקורתית
חקר-התרבות ופילוסופיה של-הדת: בספרו "Traditions of Compassion", מציע למפרט ניתוח של מושג החמלה במופעיו ההיסטוריים בתרבויות שונות, ובמיוחד בשלוש תרבויות שלגביהן המושג "חמלה", הוא חלק מהדימוי שאותו הן מבקשות לעצמן: התרבות הנוצרית-קתולית, שבה התפתח נרטיב החמלה במובן של השתתפות-בייסורים (של ישו הצלוב), כהשלמה וכניגוד לנרטיב התנכי; המסורת הבודהיסטית, בה מופיעה החמלה כנטייה אוניברסלית למניעת-סבל, וכמצב-תודעה הקשור באופן הדוק להארה; והמסורת החילונית-האירופית המודרנית, של אחריות חברתית ומדינת-הרווחה. למפרט מדגים כיצד ההיסטוריה הרעיונית של כל אחת ממסורות אלו, מלמדת על התרחקות מאידיאל החמלה, עד כדי הגבלה וריסון כמעט כל אפשרות לפעולה חומלת.
כך למשל, מתאר למפרט את אובדן-החמלה בעידן המודרני, מהפילוסופים הסקוטים של המוסר במאה ה-18 שראו בחמלה נטייה טבעית, ועד להתפוררות מושג החמלה במאה ה-19 למושגים חדשים של "אמפתיה" ו"אלטרואיזם". מעמדם של מושגים חדשים אלו הועם במהלך המאה ה-20, על רקע התפיסה הפרוידיאנית של עקרון-העונג, וכיום, בעידן שאותו מכנה למפרט "ניאוקפיטליסטי", דעיכתם מקבילה לדעיכתה של מדינת-הרווחה.
מניתוחיו הביקורתיים של למפרט עולה כי כל אחת ממסורות אלו, לא רק שלא מימשה את "הבטחת החמלה" שלה, כדאגה לרווחת החלש בחברה, אלא שמשה בפועל כבסיס לדחייתו והדרתו.
על רקע ניתוחים השוואתיים אלו, מציג למפרט את התאוריה של חמלה-רדיקאלית, שהיא מצב-התודעה האמפתי המשולב בציווי-פנימי לפעולה ממשית לשינוי מצבו של הזולת הסובל. חמלה רדיקאלית היא נטייה טבעית של האורגניזם-האנושי, אשר מדוכאת באופן היסטורי על ידי התרבות (בשונה מתיאורית התרבות של פרויד, על-פיה הנטייה האגואיסטית היא הטבעית, והאמפתיה אינה אלא סופראימפוזיציה של התרבות).
תיאורית החמלה הרדיקלית היא בעלת השלכות חשובות במדעי-החברה, חינוך וטיפול, אך גם בחקר-הדת והתאולוגיה, משום שהיא "מפקיעה" את מושג החמלה מתחום הדת, ומציגה אותו כתכונה אנושית אוניברסלית[4]
פילוסופיה של החינוך: בספרו "חינוך אמפתי כבקורת הנאו-קפיטליזם", (רסלינג, 2008), מרחיב למפרט את בקורתו החברתית (הנאו-מרקסיסטית), למערכת החינוך הישראלית וטוען כי דווקא ההדרה, הניכור והכישלון של חלק גדול מתלמידיה, הם סוג של "הצלחה", שהרי מדובר במערכת שנועדה לעשות רפרודוקציה חברתית. ניתוח המציאות הבית-ספרית, אליבא דלמפרט, חושף את הפער בין הדימוי העצמי הזחוח של העוסקים בחינוך, לבין פניה הקשים והאלימים של המערכת, שהמורים בתוכה הם קורבנותיה לא פחות מהתלמידים עצמם. כאלטרנטיבה, מציע למפרט לחזור לשורשיו של המעשה החינוכי כמפגש-אנושי המבוסס על האמפתיה הטבעית שלנו, במיוחד במופעיה הרדיקאליים. סוג כזה של חזרה, פירושו שינוי המוסד החינוכי, שכמו מוסדות תרבותיים אחרים, בנוי כדי להרחיק את כולנו מהמפגש האנושי האותנטי. למפרט הוא בין היחידים המייצגים את קולה של הפדגוגיה-הבקורתית בישראל, וספריו נלמדים במכללות האקדמיות להכשרת-מורים. בספרו "ילדים חסרי ערך" (מופ"ת 2013), תוקף למפרט את השימוש במושגים כמו "מצוינות", "תחרות", "אחריותיות" ו"מריטוקרטיה" אשר נוכחים במערכות החברתיות השונות (בדגש על החינוך). מושגים שלכאורה מייצגים סוג של "אמיתות", אך בפועל אינם אלא מראית עין חסרת כיסוי של מציאות חברתית דכאנית המותירה את כולנו כחסרי ערך חברתי.
חקר הרגשות: בספרו "שפה של אמפתיה" (הוצאת אוניברסיטת ת"א 2022), מציע למפרט ניתוח פילוסופי, פסיכולוגי והיסטורי מקיף של מושג האמפתיה על גלגוליו התאורטיים השונים. הניתוח מרחיב את העמדה הפנומנולוגית הקלאסית, המזהה את האמפתיה כאופן מיוחד של תפישה ישירה את מצבי-הנפש של הזולת, ומוסיף לה את האכפתיות כמזהה הכרחי. על פי עמדתו של למפרט, הדרישה להמשגה אשר כופפת את תחושותינו לשפה ולתרבות, "מכניעה" ומחלישה את יכולתנו לחוש את הזולת, אך יחד עם זאת, מאפשרת את ניסוחה של עמדה אתית, שאותה מזהה למפרט בעיקר עם מוסר האכפתיות שצמח בהגות הפמיניסטית.
ספריו
- חן למפרט, חינוך אמפתי כביקורת הנאו-קפיטליזם, רסלינג, תל אביב, 2008.
- גדי אבידן, חן למפרט, גיש עמית, הקול השותק : מבט אחר על ילדים בבית הספר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק, 2005.
- חן למפרט, ילדים חסרי ערך, הוצאת מופת, 2013
- חן למפרט, שפה של אמפתיה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב, 2022.
- Khen Lampert, Traditions of compassion : from religious duty to social activism, Houndmills, Basingstoke, Palgrave Macmillan, Hampshire ; New York, 2006, ISBN 978-1403985279
- Khen Lampert, Compassionate education : prolegomena for radical schooling, University Press of America ,Lanham, MD, 2003, ; ISBN 978-0761826415
- Khen Lampert, Meritocratic Education and Social Worthlessness, Palgrave-Macmillan, UK, December 24, 2012,; ISBN 1137324880
קישורים חיצוניים
- דליה קרפל, מרים את הפקק של האמבטיה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2008
- עינת יקיר, תמיד אפשר לפטר עוד אחד, 29 במאי 2005
- מתוך הספר "הקול השותק" / גדי אבידן, חן למפרט וגיש עמית(הקישור אינו פעיל)
- ספרו Tradition of Compassion, באתר הוצאת מקמילן
- על ספרו "חינוך אמפתי כביקורת הנאו-קפיטליזם, באתר "טקסט"
- חמלה רדיקלית בחקר-הדת
- הרצאה של חן למפרט, באתר יוטיוב
חן למפרט (1957-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ראיון ב"חוצה ישראל", מרץ 2008
- ^ "חינוך אמפתי כבקורת הניאוקפיטליזם", עמ' 105 - 226
- ^ www.karev.org.il
- ^ Katzenstein, J.C.,"Compassion Democratized: A Study in Secular Faith", in Mitleid, Mohr siebeck, Religion in philosophy and Theology 28, pp 67-98
