חייסברטיה דויזר והילדה דויזר ון-סטראטן (בהולנדית: Gijsbertje & Hilleke Duizer; חייסברטיה (נפטרה ב־1968) והילדה (12 באפריל 1925 – 19 במרץ 2011)) היו אם ובתה שהסתירו יהודים בהולנד במהלך מלחמת העולם השנייה. בעקבות פעילות זו, הן זכו לאות חסידות אומות העולם.
קורות חיים
משפחת דויזר (Duizer) חיה בכפר אספרן (Asperen) שבמרכז הולנד על גבול נפת דרום הולנד (Zuid-Holland). בחווה התגוררו אב המשפחה פרנץ ברנרדוס, אשתו חייסברטיה (Gijsbertje) לבית וורהוף (Verhoef) ושבעת ילדיהם - 4 בנות ו-3 בנים. בתם החמישית הייתה הילדה (Hilleke). המשפחה הייתה פרוטסטנטית וקיימה אורח חיים נוצרי אדוק, שכלל הליכה לכנסייה בכל יום ראשון וקריאה משפחתית בתנ"ך ובברית החדשה. המשק החקלאי בבעלות המשפחה כלל משק חי של סוסים ופרות, שדות מרעה וגידולי שדה: סלק, תפוחי אדמה, חיטה, שעורה ושיבולת שועל.
פרנץ, אבי המשפחה, נפטר בחודש מרץ 1940 בגיל 64. לאחר מותו המשיכה חייסברטיה לנהל את החווה ואת משפחתה ביד רמה. הילדה נאלצה להפסיק את לימודיה בבית הספר כדי לסייע לאם במטלות הבית הרבות [1].
פעילותם להצלת יהודים בזמן המלחמה
עם כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית במאי 1940, הוטלו הגבלות ואיסורים על אוכלוסיית המדינה כולל החרמת מזון, תפוחי אדמה, דגן ובעלי חיים. כמו כן נערכו חיפושים בבתים אחר רכוש ויהודים. חייסברטיה התקשתה לעמוד בעומס ובלחצים ולכן לקח בנה על עצמו את האחריות לטיפול במשק [2].
יהודים שנמלטו מאימת הנאצים החלו לחפש מקומות מסתור באזור, וגם בחווה של משפחת דויזר התקבלה בקשה כזו. חייסברטיה כינסה את בני הבית להתייעצות, והוחלט פה אחד להסתיר יהודים.
הילדה והאופניים
בשנת 1941 קלטה משפחת דויזר פליט יהודי מגרמניה בשם דניאל הס והסתירה אותו בעליית גג ששימשה בחווה מתבן לסוסים. במשך היום הסתתר הס בעליית הגג בין ערימות הקש ובמחבוא שהוכן במיוחד. לעיתים הסתכן בסיוע למשפחה בעבודות השדה, למרות החשש מהלשנות השכנים. בשעות הלילה יצא לבלות עם בני הבית בביתם ואף יצא לטיולים קצרים מחוץ לבית.
משפחת יוסף-יופקה ון סטראטן
יוסף-יופקה (Jofke), יליד 1921, היה בן למשפחת ון-סטראטן (Van-straten) שהיגרה מגרמניה לאזור הכפרי במרכז הולנד בו חיו בקשרי קהילה טובים יהודים לצד נוצרים. משפחתו השתקעה לצד משפחות יהודיות נוספות בכפר רומט (Rumpt), המרוחק כ-1/2 שעה של רכיבה באופניים מהכפר אספרן. אביו לואי-יהודה היה קצב וניהל אטליז כשר ששימש את יהודי הסביבה הואיל וכך, נמצא בקשרים עם מגדלי בקר באזור. יוסף התייתם מאמו מינדה בגיל צעיר ואחותו מריאנה-מרים נשאה בעול עבודות הבית ובגידול אחיה הצעירים סמי, יוסף, סופי וליני. משפחתו של יוסף הכירה את בני משפחת דויזר בשל עיסוקי האב וכן בשל העובדה שליני למדה בבית ספר לכלכלת בית בלירדם (Leerdam) יחד עם בתה של שכנתם.
בפברואר 1942 קיבל לואי-יהודה ון-סטראטן צו בו נדרש למסור את נחלתו לידי השלטונות. במהלך אותה שנה, הגרמנים החלו במצוד אחר יהודים. היהודים שחשו כי החבל מתהדק על צווארם, חיפשו מסתור ודרכי מילוט. חלק ממשפחת ון-סטראטן נתפס ונשלח למחנה המעבר וסטרבורק ומשם למותם במחנות ריכוז והשמדה. לואי-יהודה, אב המשפחה, מצא מחבוא בחווה סמוכה עם אשתו השנייה ו-5 יהודים נוספים. באפריל 1943 נעצר ונלקח למחנה פוכט ממנו הצליח לברוח אולם בנובמבר נתפס שוב עם אשתו וב- 16 בנובמבר 1943 נשלחו לאושוויץ שם נרצחו מייד.
ליני, האחות הקטנה, עבדה כאחות במחלקת הרנטגן בבית החולים היהודי באמסטרדם. היא הצליחה להתחמק פעם אחר פעם מגירוש, אך נתפסה ב־1943 והועברה דרך וסטרבורק לברגן-בלזן. במחנה וסטרבורק צפתה בהגעת הוריה והבריחה מכתב בו תארה את הטרנספורט אליו עלו[3]. היא הייתה מועמדת לחילופים עם אזרחים גרמנים - טמפלרים שחיו בישראל - אך לפני עסקת החילופין נפטרה מטיפוס.
ב־1943 הצטרף יוסף ון-סטראטן בן ה-22 לבן דודו דניאל הס שהסתתר באסם בחוות משפחת דויזר. יוסף עבד כפקיד במפעל שייצר לבני שמוט (לבנים חסינות אש) בשם Chamotte Union בחלדרמלסן (Geldermalsen) (אנ'). יום אחד הגיעה למפעל שכנה של יוסף מרומט, כדי להזהירו שמחפשים אחריו. לפני שהספיק להסתתר, הוא נעצר על ידי המשטרה ההולנדית והוכנס למעצר ב-Deil. סל ון גלדר (Sal van Gelder) שהיה נשוי לסופי אחותו, הסתתר והתקשר למשטרה מהמחבוא. הוא צעק בטלפון בגרמנית כי עליהם לשחרר מיידית את היהודי ון-סטראטן. השוטר ההולנדי רעד כששמע את הפקודה התקיפה בגרמנית ושחרר את יוסף מייד. באותו לילה הגיע יוסף לחווה של משפחת דויזר והסתתר שם.
המחבוא בחוות משפחת דויזר
הילדה ויוסף באספרן, 1943
חייסברטיה, אם המשפחה, חיבבה מאוד את דניאל ויוסף ושהתה איתם שעות רבות באותם ימים קשים. בערבים נהגו דניאל ויוסף לצאת לטייל. לעיתים, נהג יוסף להסתתר מתחת לשקים בעגלת האיכרים ולסייע בקציר לאחד מילדי המשפחה.
במהלך 1943 גברו על דניאל געגועיו לחברתו באמסטרדם והוא יצא לבקרה באישון לילה. בפשיטה באמסטרדם הוא נתפס ונשלח למחנה מאוטהאוזן, שם נספה.[4]
למחבוא בו שהה יוסף הצטרף בתקופה זו קוס (Koss), בנה של חייסברטיה, ששרת כשוטר אולם סירב להצטרף להכשרת שוטרים שארגנה התנועה ההולנדית הפרו-נאצית NSB.
ב־1944 הגיעו הגרמנים לחפש יהודים בכפר. לאחר הטלת סגר, עברו מבית לבית בחיפוש אחר מסתתרים. יוסף וקוס הסתתרו בחריץ בין גג האסם לבין החציר, בו הוחבאו גם זוג אופניים ומכשיר רדיו. הגרמנים ניצבו בתחתית הסולם לאסם כשבנות המשפחה הצעירות – קור, הילדה וגיסתן אנס - החלו לפלרטט עם החיילים על מנת להסיח את תשומת לבם ולסיים את החיפושים. כעבור כ-1/4 שעה הסתפקו החיילים בדקירת החציר בכידוניהם בלי לעלות לעליית הגג ועזבו את החווה. התנהגותן של הבנות בעת החיפוש הובילה את השכנים לרכל זמן רב לאחר מכן על התנהגותן השערורייתית, בְּלֹא שידעו את הסיבה האמיתית להתנהגות זו.
בזמן ששהו במסתור הצליחו הילדה ויוסף לבקר את אביו ואמו החורגת בחווה בה הסתתרו.
ככל שעבר הזמן במחבוא, התהדק הקשר בין יוסף והילדה. כשנודע ליוסף כי הוריו נלקחו לווסטרבורק, נסתה הילדה לעודד ולנחם אותו ויוסף כינה אותה "נחמה שלי", והשם נחמה יהפוך לשמה העברי עם סיום המלחמה.[5]
לאחר המלחמה
יוסף והילדה ביום חתונתם
הילדה ויוסף החליטו מיד עם תום המלחמה לקשור את חייהם האחד בשני. הילדה עברה תהליך גיור אורתודוקסי אצל הרב הראשי של הולנד וביוני 1945, נישאו בנישואים אזרחיים ובטקס יהודי דתי.
תחילה התגוררו בבית הוריו של יוסף בכפר רומט, יחד עם סמי, אחיו של יוסף, ואשתו. לאחר זמן קצר עברו להתגורר בעיירה הסמוכה אמרספורט (Amersfoort) שם גרו מריאנה-ליני אחותו של יוסף ובעלה סם המבורגר שהיה עיתונאי. בבית המשותף בו גרו ב־1947, חלקו המשפחות מטבח משותף. הילדה הודרכה בהלכות הבית היהודי ובבישולים המסורתיים. באמרספורט נולדו להם 3 בנים: יהודה-לואי, דניאל ושלום.
בשנת 1951 עלתה המשפחה הדתית-ציונית לישראל והתגוררה בבית גיסתם בירושלים. כעבור שנה עברו יוסף והילדה לגור בשכונת תל יהודה ברמת יצחק.
הילדה ויוסף עם שלושת בניהם
ב־1957 נולדה בתם ליני, שנקראה על שם דודתה. ב־1963 עברו יוסף והילדה לגור בשכונת רמת חן ברמת גן, שם התחברו למספר משפחות של יוצאי הולנד, שהיו גרעין חזק בבית הכנסת המקומי. הילדה ויוסף ניהלו בית אורתודוקסי למהדרין והתערו בארץ.
בני משפחת דויזר שבהולנד היו אוהבי ישראל אמיתיים ואף ביקרו בארץ מספר פעמים, וגם בני משפחת ון-סטראטן לדורותיהם ביקרו אצלם בהולנד.
חייסברטיה דויזר נפטרה בשנת 1968.
יוסף-יופקה ון-סטראטן נפטר בשנת 1989.
הילדה ביום הולדתה ה-75
הילדה ון-סטראטן חיה ברמת חן עוד שנים רבות (הייתה מוכרת בזכות רכיבתה על אופניים הולנדיות עד גיל מבוגר) והלכה לעולמה בשנת 2011. רק יותר מעשור לאחר פטירתו של יוסף חשפה הילדה בהדרגה מסמכים ומכתבים בני התקופה שאותם הצפינה במהלך השנים.
הכרה והנצחה
הוועדה לציון חסידי אומות העולם החליטה בישיבתה מיום 13 ביוני 2004 להעניק להילדה ון-סטראטן ולאמה המנוחה, חייסברטיה דויזר, תואר חסידות אומות העולם. התואר הוענק ב־31 במרץ 2005 ביד ושם.
תעודת ההוקרה
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל״יד ושם״ וה״שב"כ״ שהתקיים במהלך שנת 2021. במסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורה של הילדה ון-סטראטן ועל קברה נקבעה לוחית זיכרון[6].
