רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רחבת החוף והמסלעה
חוף התופים הוא שמו הלא רשמי של קטע החוף הדרומי ביותר ברצועת החוף בעיר תל אביב הנמצא צפונית למתחם הדולפינריום (אשר נכון למאי 2015, מיועד להריסה ולבניית בנייני מגורים).
שמו הרשמי של החוף הוא "חוף אביב".[1]
השם "חוף התופים" השתרש בעקבות להקות של מתופפים שבמשך כעשרים שנים היו ועדיין מתקבצים לתופף יחדיו בקצב אחיד, מדי יום שישי, משעות הצהריים ועד לאחר השקיעה.
לחוף היו מגיעים מבקרים רבים אחרים בימי שישי לבילוי מגוון וייחודי באופיו, שכן התופעות בחוף ייחודיות לו ואין אף חוף נוסף אחר במדינת ישראל שבו קיימות התרחשויות דומות.
מבנה החוף אף הוא שונה מהרגיל, כאשר ישנו שובר גלים היוצא מהיבשה לתוך הים ובמקביל לים ישנה מסלעה משופעת ברוחב של כ־20 מטרים. החיבור בין המסלעה לשובר הגלים יצר רחבה מוגדרת עד לקו המים, שבה נהגו המבקרים לשהות מלבד השהייה על המסלעה ושובר הגלים עצמו.
במשך השנים הגדירה עיריית תל אביב את החוף כמותר לגולשי הגלים וכפועל יוצא ניתן לצפות בגולשים בחוף לעיתים קרובות המשתמשים בגלשנים מסוגים שונים כמו גלשני גלים וגלשני רוח.
להקות המתופפים
מידי אחר הצהריים של יום שישי מגיעות לחוף להקות של מתופפים ומתקבצות לתופף יחדיו בקצב אחיד. כיום מספר המתופפים קטן יותר ממה שהיה בעבר. המתופפים מתופפים על תופי דג'מבה, ודרבוקות, ולרוב משולבת נגינה בגיטרות וחלילים, שירה וריקוד.[2][3][4]
הבילוי בחוף
מלבד מבקרים אקראיים, בחוף התופים ביקרו רבים דרך קבע בימי שישי, אפשרויות הבילוי היו מגוונות מאוד וכללו הנאה מצלילי להקת התופים שהתאספה, מריקודים ושירה, מהים עצמו, מהאוויר המגיע ממנו, מטבילה בו, מטיול על שובר הגלים במעבר מסלע לסלע, ממשחקי "מטקות" ומאמנים רבים שהיו מגיעים באופן עצמאי וללא כל בקשת תמורה כמו אמני "ג'אגלינג" ולהטוטני אש בשעות בין הערביים.[5] כל האפשרויות האלה נמצאו בשטח מאוד קטן על החוף עצמו בצמוד לשובר הגלים ועל שובר הגלים עצמו והמסלעה שעל החלק המזרחי המקביל לחוף.
לעיתים קרובות הבאים לחוף פרסו בדים ("לונגים"- בדים שהובאו או יובאו מהמזרח ובעיקר מהודו) על החול וישבו עליהם.
שתיית בירה לבנה הייתה נפוצה בקרב שוהי החוף וגם עישון מריחואנה היה מחזה נפוץ יחסית לכל מקום ציבורי אחר.[4][6]
האווירה בחוף
בחוף האווירה כפי שנתפסה על ידי רבים הייתה אווירה מיוחדת של חופש, פתיחות ורוחניות. ואף של פסטיבל.
רבים מהמבקרים היו צעירים אשר טיילו במזרח הרחוק ובהודו בפרט וחזרו עם שפע רוחניות, תפיסה אחרת ולעיתים עם סגנון מראה מסוים, ניתן לומר "שאנטי" או "פריקי".
חלק מהמבקרים ראו בביקור השבועי בימי שישי כהקדמה מסורתית לכניסת השבת וחלק אף לקבלת שבת אלטרנטיבית.
כמו כן, האווירה הייתה מאופיינת בקבלת האחר, כל אחד באשר הוא, ללא קשר למינו, מוצאו, גילו, כיצד ביטא את רוחניותו או ממשיותו וכיוצא בזה.
המחלוקת על הבנייה בסמוך לחוף
ביוני 2015 הותקנה גדר מתכת לאורך כל החלק העליון של המסלעה ובהמשך גם על שובר הגלים שיוצא לים ועד לחלק שבו מתחיל קו המים.
הגדר בודדה את הרצועה העליונה שבה נוהגים המתופפים לשהות בשנים האחרונות, לאחר חילופי דברים עם סגנית ראש העיר הוחלט להוריד את קטע הגדר העליון שלאורך הרצועה (כ-100 מטרים) ולהשאיר רק את קטע הגדר שעל שובר הגלים הנכנס לים וזאת כך נטען, מחשש לטביעה במים במעבר לשובר הגלים. קיים חשש בין המתופפים שלא יאפשרו להם להמשיך במסורת וחלקם אף התחיל במחאה מסוימת בדמות יצירת חולצות טי-שירט שעליהם כתוב: "לא ניתן לסגור את חוף התופים בדולפינריום" וכן במחאה על קיר הפייסבוק של עיריית תל אביב-יפו. הריסתו של מתחם הדולפינריום והבנייה בו עתידה להתחיל בשנים הקרובות.
