חוזה ברית הידידות בין ממשלת מונגוליה לטיבט הוא חוזה בין שתי המדינות, אשר נחתם בתאריך 2 בפברואר1913,[1] באורגה (כיום אולן בטור), ואשר מכיר בקיומן העצמאי של שתיהן, ומדגיש את נכונותן של השתיים לנהל קשרי ידידות ביניהן. נכון להיום, קיימים ספקות לגבי סמכותם של החותמים בשם טיבט לנהל משא ומתן ולחתום על חוזה מסוג זה, ומשום כך קיים ספק האם מסמך זה מהווה חוזה חוקי.[2]
רקע, חתימת החוזה ותקפותו
לאחר נפילת שושלת צ'ינג ב-1912, הכריזו טיבט ומונגוליה רשמית על עצמאותן מסין, כשבראש כל מדינה עמד איש דת לאמאיסטי. שתי המדינות נכשלו בניסיון לקבל הכרה רשמית מהרפובליקה הסינית בעצמאותן. בחוזה הכריזו מונגוליה וטיבט על הכרה הדדית בעצמאות כל אחת מהן ועל ברית אמונים. נציגי מונגוליה שחתמו על החוזה היו שר החוץ, דא לאמה ראוודן (Da Lama Ravdan), והגנרל מאנלאיבאטר דאמדינסורן (Manlaibaatar Damdinsüren). נציגי טיבט שחתמו על המסמך היו אגוון דוריג'ב (Агва́н Лобса́н Доржи́ев), בן לעם הבוריאטי ואזרח האימפריה הרוסית, צ'יג'אמץ (Chijamts), וגנדון-גסלן (Gendun-Galsan), אזרח טיבטי. קיים ספק רב אם לחוזה יש תוקף חוקי. הדלאי לאמה ה-13 הכחיש כי אישר לדוריג'ב לשאת ולתת על ברית עם מונגוליה. חשוב מכך, הן כהן הדת הבכיר והן ממשלת טיבט לא אשררו את החוזה.[3] ממשלת רוסיה טענה כי כנתין רוסי, לא היה זה אפשרי שדוריג'ב יפעל בשליחות דיפלומטית מטעם הדלאי לאמה.[4]
הטקסט המונגולי של החוזה פורסם על ידי האקדמיה המונגולית למדעים ב-1982.[5]
בכל מקרה, רוב המעצמות האחרות התמידו במדיניותן שלא להכיר בעצמאותן של מונגוליה ושל טיבט, והמשיכו להכיר באופן רשמי בכפיפות של אזורים אלו לרפובליקה הסינית. האינטרסים של מעצמות המערב (בייחוד רוסיה והממלכה המאוחדת) באזורים אלו הובטחו על ידי הסכמים עם שושלת צ'ינג שהרפובליקה הסינית הבטיחה להמשיך ולקיים. לו היו מעצמות המערב מכירות בעצמאות מונגוליה או טיבט הן היו גורמות למעשה להפרת ההסכמים. בנוסף, היה חשש בין מעצמות המערב (שוב, בייחוד רוסיה והממלכה המאוחדת) שהכרה בעצמאות מונגוליה או בעצמאות טיבט תספח אזורים אלו לתחום ההשפעה של המעצמה היריבה, מצב שמבחינת המעצמות היה עלול להיות גרוע יותר מאשר המצב שבו אזורים אלו הם בשליטה לכאורה של סין החלשה.
תוצאות
החדשות על חתימת החוזה עוררו חשד עמוק בקרב מנהלי המשא ומתן הבריטים בכנס סימלה, שחששו שרוסיה עלולה לעשות שימוש בחוזה על מנת להשיג יכולת השפעה בניהול העניינים בטיבט.[3] בסופו של דבר הממשלה הסינית לא חתמה על הסכם אליו הגיעו בכנס סימלה.[6][7] הסכם דומה, ההסכם המשולש של קיאחטה שבבוריאטיה נחתם בין מונגוליה, הרפובליקה של סין, ורוסיה ב-25 במאי1915.[8] ההסכם הבטיח את האוטונומיה המלאה של מונגוליה בענייני פנים, את הזכויות הרוסיות במונגוליה, ובה בעת הכיר באופן רשמי בכפיפות של מונגוליה לסין.[9]
^Udo B. Barkmann, Geschichte der Mongolei, Bonn 1999, p.119-122,380f
^Smith, Warren, "Tibetan Nation", p186:"The validity is often questioned, mainly on grounds of the authority of Dorjiev to negotiate on behalf of Tibet...the fact that Dorjief was a Russian citizen while ethnically Tibetan somewhat compromises his role; the treaty had some advantages to Russia in that it could be interpreted as extending Russia's protectorate over Mongolia to encompass Tibet."
^ 12Bell, Charles, Tibet Past and Present, 1924, pp 150f, 228f, 304f.
