חוות ההכשרה בצ'רניאקוב (Czerniakow) הייתה חוות הכשרה של ארגון החלוץ שהוקמה בקרבת וורשה. החווה החלה לפעול לפני מלחמת העולם השנייה והמשיכה לפעול גם בתקופת המלחמה. שימשה, בנוסף כמפקדת מחתרת אי"ל מחוץ לגטו ורשה.
רקע היסטורי
מתחילת המאה ה-20 שאפה התנועה הציונית להכשיר את הנוער היהודי בתפוצות לעבור למקצועות ולענפי עבודה יצרניים (תהליך שנקרא גם "פרודוקטיביזציה"). תהליך זה השתלב (בחלקו) עם הרצון להכין את היהודים לקראת העלייה ארצה והרחבת ההתיישבות החקלאית בארץ. ארגון החלוץ היה בין הארגונים שהובילו תהליך זה תוך הסתייעות בשליחים שהגיעו לאירופה מקיבוצים בארץ. תהליך המעבר למקצועות יצרניים התייחס למגוון של מלאכות כשאחד המקצועות להם ייחסו חשיבות גדולה היה החקלאות ולכן המאמץ המרכזי של ארגון "החלוץ" התמקד בהקמת חוות הכשרה חקלאיות אליהן הגיעו צעירים יהודים כדי לקבל הכשרה בחקלאות ולהתכונן לעליה[1]. החווה הראשונה הוקמה בפברואר 1918 בעיר בנדין ובמהלך השנים הבאות הוקמו עשרות חוות נוספות בקרבת הערים וילנה, קילצה, לוצק, ברנוביץ', ביאליסטוק, צ'נסטוחובה, ראדום, לודז', קרקוב, וורשה ועוד. אחת מהן הייתה החווה שהוקמה בצ'רניאקוב שבפרברי וורשה.
יישום רעיון ה"פרודוקטיביזציה" לווה במחלוקת בין התנועות הציוניות לבין חלק מהארגונים היהודיים בגולה וזאת על רקע הוויכוח על מטרות התהליך כולו. תומכי ה"פרודוקטיביזציה" ראו בשינוי תחומי התעסוקה של היהודים לכיוון יצרני את מטרתו העיקרית של התהליך, בעוד שארגונים אחרים ראו כמטרה עיקרית את ההכנה לקראת חיים בארץ-ישראל. גם בתוך ארגון "החלוץ" עצמו היו דעות שונות בנושא.
ההיסטוריה של החווה
החווה בצ'רניאקוב הוקמה עוד לפני מלחמת העולם השנייה (כנראה בסביבות 1920) על ידי תנועת החלוץ והיא שמשה את חברי תנועת דרור. החווה נמצאת מדרום למרכז וורשה והיא הוחכרה מאציל פולני בשם זאטווארניצקי (זאטבארניצקי). בעל החווה איפשר לחברי החווה אוטונומיה מלאה בניהול החווה.
ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין, נסגרה החווה וחבריה נשלחו לגטו ורשה. במאי 1940 הסכימו השלטונות הגרמנים לאפשר את פתיחת החווה מחדש ולאה פרלשטיין ארגנה קבוצה של כ-70 חלוצים שיצאה מוורשה והקימה מחדש את החווה. לאה שימשה כמזכירת החווה וניהלה את הקשרים מול בעל החווה זאטווארניצקי. בחורף 1941 אולצו החברים לחזור לגטו אך לאחר משא ומתן שניהלה לאה הסכים בעל האחוזה לקבל את חברי "החלוץ" בחזרה לחווה ובאביב 1942 הגיעו 140 חלוצים לחווה.
בנוסף לתרומתה של החווה להכשרת החלוצים היא שימשה גם כמרכז של תנועת "דרור", כמקום מסתור לחברי מחתרת אי"ל שפעלו מחוץ לגטו, מרכז לבניית קשרים לארגונים אחרים, אתר להכנת ניירות מזויפים ומקום להצטיידות במזון ונשק. הקשרים הטובים עם בעל האחוזה הביאו לכך שהוא התריע לפני חיפושים שערכו הגרמנים במקום דבר שאיפשר לשוהים בלתי חוקיים להסתתר "עד יעבור זעם".
בשלהי 1942 הורו הגרמנים על סגירה סופית של החווה וחבריה נאלצו לחזור לגטו. רבים מהחלוצים, שעבדו בחווה בתקופת המלחמה, השתתפו ב-1943 במרד גטו ורשה וחלקם הגדול נהרג במהלך הקרבות[2].
מורשת החווה
תנועות הנוער כחולות החולצה (דרור-ישראל, השומר הצעיר וכו') מקיימות מסעות חניכים בפולין לגילוי שורשי המהפכה הציונית. מסעות אלו כוללות ביקורים בחוות הכשרה שהיוו מרכיב מרכזי בפעילותן של תנועות הנוער בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. ב-2010 הפכה החווה בצ'רניאוב לאחת מנקודות הביקור של המסע וזאת לאחר הריסת הבית האדום בחוות ההכשרה בגרוכוב שהיה נקודת ביקור עד 2010. כחלק מחידוש הביקורים בחווה הציבה התנועה שלט במקום[3][4].
מקום החווה
החווה נמצאת משני צידיו של רחוב Aleja Polski Walczacel, כ-6 ק"מ מדרום למרכז וורשה.
