זרמי הערבול הם תאי זרימה הנוצרים במעטפת של כדור הארץ. בכל תא כזה עולה המגמה ממעמקי המעטפת, וכשהוא מתקרב הוא מתקרר ונוחת חזרה. זרמי הערבול הם האחראים לנדידת היבשות, המוסברת באמצעות טקטוניקת הלוחות. דוגמה להמחשת תהליך פיזיקלי זה מהווה מנורת לבה שבה השעווה מתפקדת כחומר הסלעי.
החומר הסלעי בסמוך לפני השטח של כדור הארץ, בייחוד הליתוספרה שמתחת לימים, מתקרר על ידי מעבר חום אל האוקיינוסים והאטמוספירה, מתכווץ עקב איבוד החום וצפיפותו גדלה, ואז שוקע תחת כובד משקלו באזורי הפחתה שבהם הלוח האוקייני שוקע מתחת ללוח היבשתי. חומר זה שוקע עד לעומק מסוים בתוך כדור הארץ עד שצפיפות השכבה בה הוא נתקל מונעת ממנו לשקוע יותר. עצירה זו יוצרת את "שכבת הגבול התרמי" שבה החומר ששקע סופג חום מהשכבה מתחתיו, מתרחב, ומחדש את יכולת הציפה שלו והוא עולה כעמוד עשן כלפי קרום כדור הארץ בחזרה.
