זר דפנה

זר דפנה המקשט אנדרטה בפולקטינג, הפרלמנט הלאומי של דנמרק.

זֵר דפנה הוא זר עגול, עשוי מענפים ועלים מחוברים של ער אציל (דפנה, Laurus nobilis) – צמח ירוק-עד, רחב-עלים וארומטי – או בשלב מאוחר יותר החל להיעשות מעצבונית החורש חסרת השדרה (Ruscus hypoglossum) או מדפנת הדובדבן (Prunus laurocerasus). זר הדפנה הוא סמל לניצחון, והוא נענד על הראש סביב הקודקוד, או כשרשרת פרחים על הצוואר. סמל זר הדפנה מופיע לראשונה במיתולוגיה היוונית. האל אפולו מיוצג כשהוא עונד זר דפנה על ראשו, וזֵרים הוענקו למנצחים בתחרויות אתלטיקה, כולל באולימפיאדה העתיקה – שם הם היו עשויים מעץ זית בר המכונה ביוונית קוֹטִינוֹס (κότινος),^[1] (למשל בעיר אולימפיה) – ובמפגשי שירה. ברומא העתיקה הזֵרים היו סמלי ניצחון בקרב, באמצעותם הכתירו מפקד מצליח במהלך מצעד הניצחון. בעוד זֵרֵי דפנה עתיקים מופיעים לרוב בצורת פרסה, בגרסאות מודרניות יותר הם בדרך כלל בצורת טבעת סגורה.^{[דרוש מקור]}

בשימוש בניבים מודרניים, זר הדפנה מתייחס בדרך כלל לניצחון. הביטוי "נח על זרי הדפנה" מתייחס למישהו שמסתמך לחלוטין על הצלחות העבר שלו לשם המשך תהילתו. ביטוי נוסף באנגלית הוא "look to one's laurels", הניתן לתרגום "להשגיח על זרי הדפנה" ופירושו להיזהר מהפסד למתחרים.^[2]

רקע

אפולו ודפנה

האל אפולו, פטרון הספורט, מקושר לענידת זר דפנה.^[3] קישור זה נובע מהסיפור במיתולוגיה היוונית העתיקה של אפולו ודפנה. אפולו לעג לאל האהבה ארוס (קופידון) על שימושו בחץ וקשת, מכיוון שאפולו הוא גם פטרון החץ וקשת. ארוס נעלב והכין אז שני חצים, אחד מזהב והשני מעופרת. הוא ירה באפולו את חץ הזהב, שטבע בו אהבה ותשוקה לנימפת הנהר דפנה. בדפנה הוא ירה את חץ העופרת, שטבע בה שנאה לאפולו. אפולו רדף אחרי דפנה עד שהתחננה להשתחרר ממנו ובתגובה נהפכה לעץ דפנה.^[3]

אפולו נשבע לכבד את דפנה לנצח והשתמש בכוחות הנעורים הנצחיים והאלמוות שלו כדי להפוך את עץ הדפנה לירוק-עד. אז אפולו צרר זֵר מענפיה של דפנה, והפך את דפנה לסמל תרבותי עבורו ועבור משוררים ונגנים.^[3]

שימוש באקדמיה

שחקנית בהצגה, עונדת זר דפנה ועומדת לפני פסל של אישה מהמאוזוליאום בהליקרנסוס. חדר 21, המוזיאון הבריטי, לונדון

יש מדינות שבהן זר הדפנה משמש כסמל לתואר שני. הזֵר ניתן לבוגרי התואר השני בטקס סיום התואר. המילה האנגלית laureate (מילולית "עטור/ת זר דפנה") המשמשת לתיאור חתן/כלת פרס כלשהו, מקורה ב-laurel, זר דפנה. דנטה אליגיירי, המשורר והפילוסוף מפירנצה מימי הביניים וחבר האסכולה הסיציליאנית,^[4] מוצג לעיתים קרובות בציורים ובפסלים עונד זר דפנה.

במטבעות בערך של 2 אירו שהוטבעו באיטליה בשנים 2008-2023, מוטבעת דמותו של דנטה, כשלראשו זר דפנה - הצמח ער עציל.

באיטליה, המונח לַאוּרֵאָטוֹ מתייחס באקדמיה לכל סטודנט שסיים את לימודיו. מיד לאחר טקס הסיום, או לַאוּרֵאָה באיטלקית, הסטודנט מקבל זר דפנה לענוד במשך היום. מסורת זו החלה באוניברסיטת פדואה^{[דרוש מקור]} והתפשטה בשתי המאות האחרונות לכל האוניברסיטאות האיטלקיות.

אובידיוס עונד זר דפנה, הנפוץ אצל משוררים רומים

באוניברסיטאות ובמכללות רבות בארצות הברית, זרי הדפנה משמשים כאביזר בטקסי סיום של השנה השלישית או השנה הרביעית בתואר הראשון, או בעת הגשת עבודת תזה. שתי דוגמאות:

במכללת קונטיקט בארצות הברית, סטודנטים בשנתם השלישית (מתוך ארבע) עונדים שרשרת דפנה, שאותה הם מקבלים בטקס הסיום מהמחזור שלפניהם. זר הדפנה מייצג את מחזור הטבע ואת המשכיות החיים משנה לשנה. מיד לאחר טקס הסיום, הסטודנטיות בשנה השלישית חותמות את שנת הלימודים שלהן עם זרי הדפנה, ובכך מסמלות שהתקדמו רשמית לשנה הרביעית, והטקס יחזור על עצמו באביב שלאחר מכן.^[5]

במכללת מאונט הוליאוק שבדרום האדלי במסצ'וסטס, בארצות הברית, זר הדפנה הוא אביזר קבוע בטקסי הסיום מאז שנת 1900, אז סטודנטים בוגרים נשאו או ענדו זרי דפנה. ב-1902 החל השימוש הרשמי בשרשרת מהצמח קאלמיה לאטיפוליה ("דפנת הרים"). מאז, המסורת הייתה שסטודנטים בשנה הרביעית צועדים בתהלוכה ברחבי הקמפוס, נושאים שרשרת ארוכה המקשרת אותם זה לזה. צמח זה מחליף את הצמח ער אציל, ששימש את הרומאים בזרים ובכתרי כבוד.^[6]

בשוודיה, סטודנטים המקבלים תואר דוקטור או דוקטור לשם כבוד בתחומים שבאופן מסורתי שייכים ל"פקולטה לפילוסופיה" – כלומר פילוסופיה, שפות, אמנויות, היסטוריה, מדעי החברה ומדעי הטבע – מקבלים זר דפנה במהלך טקס קבלת התואר.^{[דרוש מקור]}

בפינלנד, באוניברסיטת הלסינקי, מוענק זר דפנה במהלך טקס קבלת התואר השני.^{[דרוש מקור]}

מוטיב באדריכלות ובאמנות דקורטיבית

סבכה בגן אלכסנדר במוסקבה

זר הדפנה הוא מוטיב נפוץ באדריכלות, בעיצוב רהיטים וטקסטיל.^[7] זר הדפנה נראה מגולף ביצירות האבן והטיח הדקורטיבי של רוברט אדם, ובאדריכלות בסגנון הפדרלי, בסגנון ריג'נסי, בסגנון דירקטואר, ובסגנון האמנויות היפות. באמנויות דקורטיביות, במיוחד בסגנון האימפריה (אַמְפִּיר), זר הדפנה ארוג בטקסטיל, משובץ בעבודות תשבץ (marquetry), ומוסף על רהיטים בתוספות פליז מוזהבות. יצרנית המכוניות אלפא רומיאו הוסיפה זר דפנה ללוגו שלה לאחר שזכתה במרוץ המכוניות העולמי הראשון ב-1925 עם מכונית המרוץ P2.^{[דרוש מקור]}

שימוש בסמלי אצולה

זר דפנה בסמל איגוד העובדים הספרדי, CNT

זרי דפנה משמשים לפעמים בסמלי אצולה. הם עשויים לשמש כמטען במגן, סביב המגן או מעליו כטבעת.^[8] זֵרים הם סוג של כיסויי ראש הדומים לכתר פתוח או לעטרה.^[9]

בהרלדיקה, סרט בד מלופף מחזיק מעטה על קסדה.^[9] סוג זה של מטען נקרא "עטרה".^[9] זֵר הוא כתר פתוח של עלווה, בדרך כלל עשוי מעלים, אך לפעמים עם פרחים.^[9] זֵרים יכולים להיות עשויים גם מעלי אלון, מפרחים, מהצמח צינית או מרוזמרין. הם בדרך כלל בצורת טבעתית סגורה, אך יכולים גם להיות בצורת מעגל פתוח.^[9]

שימושים בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ראו גם

• עטרה
• כתר מוראלי
• חתן/כלת פרס נובל
• סמל יוון

לקריאה נוספת

• Carruthers, Emile (2017-05-04). "The Ancient Origins of the Flower Crown". The Iris. The Getty. נבדק ב-2019-02-14.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זר דפנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Liddell, Henry George; Scott, Robert (1843). A Greek-English Lexicon (1 ed.). Oxford: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-864226-8. נבדק ב-13 בפברואר 2019. κότι^νος
2. "look to one's laurels". Oxford: Oxford University Press. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
3. Paulson, Ronald; Eisenman, Peter (2007). Sin and Evil: Moral Values in Literature. Yale University Press. ISBN 978-0300120141.
4. Alighieri, Dante (29 באוקטובר 2007). "Dante Alighieri". Dante Alighieri. נבדק ב-23 באוגוסט 2017.
5. "Commencement Traditions". Connecticut College. נבדק ב-13 בפברואר 2019.
6. Loomer, Jennifer. "Traditions: Laurel Parade". Mount Holyoke Historical Atlas: Traditions of Mount Holyoke College. Mount Holyoke College. נבדק ב-28 בפברואר 2012.
7. Brown, Richard (1841). Domestic architecture: containing a history of the science, and the principles of designing public edifices, private dwelling-houses. G. Virtue. p. 200.
8. "Heraldic Meanings". American College of Heraldry. נבדק ב-13 בפברואר 2019.
9. Baron, Bruce. "Wreath". Dictionary. Mistholme. נבדק ב-2019-09-17.