זורם ימשיך לשנות את צורתו (מעוות רציף) בהפעלת מאמץ גזירה עליו, ושינוי צורה זה מתבטא בתנועת החומר: ה"זרימה".
זאת לעומת מוצק, שיהיה נתון לשינוי צורה סופי (מעוות זוויתי קבוע) עם הפעלת מאמץ הגזירה, בהתאם למודול הגזירה שלו.
שינוי הצורה המתמשך בזורם, הוא המהירות היחסית בין שכבות החומר – "גרדיינט המהירות", ומאמץ הגזירה, הוא למעשה החיכוך בין שכבות הזורם בתנועתם היחסית.
זורמים נבדלים ביניהם לפי התכונות הראולוגיות שלהם: הקשר בין מאמץ למעוות (דפורמציה).
התנהגותו של זורם ניוטוני כפופה ל"חוק הצמיגות של ניוטון", הקובע יחס ישר בין המאמץ לקצב-המעוות, כאשר מקדם היחס (הפרופורציה) נקרא צמיגות.
בזורם לא ניוטוני הקשר אינו ליניארי פשוט.
"זורם מושלם" הוא מודל לזורם ללא צמיגות ומקדם הולכה אינסופי.
מודל הזורם המושלם מוביל לפיתוח מודל ה"זרימה הפוטנציאלית" המתאר את שדה הזרימה בצורה מתמטית פשוטה יחסית:
משוואת לפלס בזרימה תמידית.
זורם סופר-קריטי (תרמודינמיקה)
דאגרמת פאזות של מים, ומיקום נקודה הקריטית
בתורת התרמודינמיקה נעשה שימוש במונח "זורם סופר-קריטי" (אנ').
זורם סופר-קריטי מוגדר כמצב בו החומר מצוי מעל לנקודה הקריטית, ובו אין הבחנה בין פאזות נוזל-גז.
הזורם מצוי באזור ימני עליון בדיאגרמת פאזות.
