זואופיליה, שבעבר סווגה כפתולוגיה בספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM), אינה מסווגת עוד ככזו, אלא אם היא מלווה במצוקה או בהפרעה קשה ליכולתו של אדם לתפקד.
בחוק
במדינות רבות בעולם מדובר בעבירה על החוק, וארגונים למען בעלי חיים רואים במעשה התעללות בבעלי חיים ונאבקים בו.
בישראל
בישראל, קיום מגע מיני עם בעלי חיים נחשב בעבר לעבירה שעונשה עד עשר שנות מאסר (סעיף 351(2) לחוק העונשין בנוסחו המקורי משנת 1977[1]), אך זו בוטלה בתיקון לחוק משנת 1988,[2] והאיסור נאכף בסעיפים כמו הפרעה לציבור או התעללות בבעלי חיים.
בתרבות ובדתות
מגע מיני עם בעלי חיים נחשב בתרבויות רבות כסטייה מהנורמות החברתיות, והוא מהווה טאבו מוחלט ביהדות, בנצרות ובאסלאם.
במקרה שכן מתקיים משכב בהמה, יש להרוג גם את האדם וגם את בעל החיים[3]. בתלמוד נקבע כי הסמכות להטיל עונש מוות במקרים כאלו ניתנת בידי בית דין של עשרים ושלשה[4]. האיסור הוא כה חמור עד שהוא נחשב לאחת ממצוות בני נח, כלומר הוא חל על כל אדם ולא רק על יהודים[5].
בהלכה מקובל ש”לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה” (קידושין פ"ב א'), כך שחזקה על כל יהודי שלא ייטה למעשים כאלה, ועל כן אין איסור ייחוד עם בהמות וכיוצא בזה. למרות זאת, רב יוסף אסר על נשים אלמנות לגדל כלב זכר, פן יבוא להרביע אותה[6].
