המקור הכתוב העתיק ביותר המזכיר את המונח ונאד הוא לוחות תאריסאפלי משנת 849 (או 825). על לוחות נחושת אלו נחרתה ההסכמה של מלך ונאד "איינאדיקל תירוודיקל" (וסאל של ממלכת צ'ארה) למסור ל"מארוון ספיר אסו" (Maruvan Sapir Eso), סוחר[1] ממוצא פרסי שהיה חבר בכנסייה האשורית, חלקת קרקע לשם בניית כנסייה.
קיימות שתי השערות למקור השם. האחת שהוא נגזרת של הביטוי "איי וֶל" (איי = רועה, וֶל = מלך) תוארם של שליטי "וַלנד" ("ארץ המלכים"). השנייה, "וזהאם" בטמילית ארכאית הוא פיל ולכן "וזהא נאדו" פירושו "ארץ הפילים".
במהלך המאה ה-12 התמזגו שרידי שושלת איי העתיקה בשושלת ונאד וקמה שושלת פטריארכלית שמושבה בעיר קולאם. באותה מאה העתיקה ממלכת קולאסקהארה שסועת הקרבות את בירתה לקולאם (1102), ושושלת קולאסקהארה התמזגה בשושלת ונאד. רַמָה וֶרְמָה קוּלַאסֶקְהַארָה, המלך האחרון של שושלת קולאסקהארה שבירתה הייתה במאהודייאפורם (לשעבר קראנגנור, כיום קודונגלור צפונית לקוצ'י), היה גם השליט הראשון של ונאד העצמאית (1122-1102).
קולאם, בירת ממלכת ונאד ב-1505. איור מתוך אטלס פורטוגזי
בין המלכים ששלטו בוונאד היו: קוֹדַאי קֶרַלָה וֶרְמָה, אוּדַאיָה מַרְטַנְדָה וֶרְמָה (1195-1175), וִירָה רַמָה קֶרַלָה וֶרְמָה ורַאווי קֶרַלָה וֶרְמָה. השליט הגדול ביותר היה רַאוויווארמן קוּלַאסֶקְהַארָה (1314-1299). הוא היה ואסל של פנדיה מאראווארמן קולאסקהארה (1311-1268) ונשא לאישה אחת מבנותיו. במותו של מאראווארמן קולאסקהארה הוא תבע את זכותו לכתר פנדיה. באותו תקופה פשטו צבאות של סולטנות דלהי על הממלכות בדרום הודו. רַאוויווארמן קוּלַאסֶקְהַארָה ניצל את האנדרלמוסיה שנוצרה עקב פשיטות אלו וכוחותיו פשטו על האזורים הסמוכים, והוא השתלט על כל דרום הודו מקָנִיאָקוּמָרִי שבדרום ועד קנצ'יפורם (בצפון מזרח טמיל נאדו של ימינו). ב-1312 הוא הכתיר עצמו בקנצ'יפורם בשם "סנגרמאדהירן" ("חזק בקרב") או "קולאסקהארה ראווי ורמה" כשליט (טריבהוואנאצ'קראוורתי) של צ'רה, צ'ולה ופנדיה.[2] כתובת הנושאת את שמו נתגלתה בפונאמאלי, רובע של צ'נאי. הוא היה משכיל ומוזיקאי ותמך במלומדים ומשוררים בתקופתו. מייחסים את לו את כתיבת הדרמה פראדיומנאבהיודאיאם הכתובה סנסקריט. המסחר פרח בתקופת שלטונו, והבירה, קולאם, הייתה למרכז עסקים ויזמות. מרקו פולו שביקר בעיר בסוף המאה ה-13 תיאר אותה במילים: ”הסוחרים מסין ומהלבאנט הגיעו לשם עם סחורותיהם בספינותיהם וזכו לרווחים גדולים מעסקי יבוא-יצוא”.[3]
לאחר מות רַאוויווארמן שלט בנו וִירָה מַרְטַנְדָה וֶרְמָה שנישא לנסיכה אטינגאל ראני משושלת קולאטונאדו. זכויות הירושה בשושלת זו נקבעו על פי האם ("מַטריליני") ועקב כך גם הזכויות בשושלת ונאד החלו להיקבע על פי האם. לאחר המאה ה-14 החלו שליטי ונאד להינשא בהדרגה עם הנאמבוטיריים ועם הנאיר תוך שמירת על זכויות הירושה על פי האם, מנהג המכונה מארומאקקטיאם. במשך ארבע מאות שנים מתום שלטון רַאוויווארמן הלכה הממלכה והתדרדרה כשהיא מאבדת שטחים לשליטים מקומיים.
בתקופת שושלת ניאק במאדוראי שלמה לה ונאד מס שנתי שנגבה על ידי מפקד מצבא השושלת שערך ביקור בארמון ממלכת ונאד בפאדמאנאבהאפורם מדי שנה.
הקמת ממלכת טרוונקור
בתחילת המאה ה-18 עלה מרת'נדה ורמה על כס המלוכה בוונאד. בתחילת שלטונו נותרה בידי הממלכה רצועת אדמה קטנה בין כף קומורין לטריוונדרום. מרטנדה ורמה הביס את כל מתחריו לשלטון, איחד את הממלכה, הביס את המלכים האחרים של דרום קרלה והרחיב את ממלכתו צפונה כך שהיא כללה מחצית מקרלה של ימינו. הוא כינה את ממלכתו טירוביטמקור (טרוונקור), על שם ענף טירוביטמקודה במשפחה המלכותית של ונאד שהיה יוצא חלציה.
מרת'נדה ורמה הביס גם את חיל המשלוח ההולנדי ששלחה חברת הודו המזרחית ההולנדית ב-1741 בקרב קולאצ'ל, אך שמר על יחסים טובים עם חברת הודו המזרחית הבריטית מסיבות טקטיות. טירוביטמקור (או טרוונקור), הפכה למדינת חסות של הבריטים בסוף המאה ה-18, כנסיכות בעלת ממשל עצמי ובראשה מהראג'ה. כשהודו קיבלה עצמאות הצטרפה טרוונקור לאיחוד ההודי ב-1947, וב-1949 הייתה חלק ממדינת טרוונקור-קוצ'ין שבהמשך הפכה לחלק ממדינת קרלה עם הקמתה ב-1956.
_plates_1_and_4.jpg)
