ויקטור טרנר (28 במאי 1920 - 18 בדצמבר 1983) היה אנתרופולוג בריטי, שהשפיע רבות על תחומי דעת רבים במדעי החברה והרוח במיוחד בתחומי האנתרופולוגיה ולימודי הדתות.
ביוגרפיה
טרנר נולד בגלאזגו, סקוטלנד. את הכשרתו האקדמאית החל טרנר לפני מלחמת העולם השנייה, בלימודי ספרות בקולג' אוניברסיטאי בלונדון (UCL). במהלך המלחמה בה לא שירת כחייל כי היה סרבן מצפון, פגש טרנר את אידית ונשא אותה לאישה. היחסים בין השניים היו מקצועיים. הם ביצעו יחדיו עבודות שדה רבות, ואף כתבו יחד חלק גדול מכתביו המאוחרים. לאחר המלחמה החליף טרנר את תחום ההתמחות לימודיו לאנתרופולוגיה. ב- 1949 קיבל טרנר תואר ראשון והמשיך לדוקטורט באוניברסיטת מנצ'סטר, כאשר המנחה שלו הוא האנתרופולוג מקס גלקמן.
את שנותיו כמרצה ומחבר ספרים ומאמרים רבים הוא עשה בארצות הברית, שם לימד באוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת וירג'יניה. טרנר היה אחד החברים המובילים בתנועה האתנוגרפית הטרנס-אטלנטית לאנתרופולוגיה סמלית ושינה יחד עם אנתרופולוגים אחרים את ההתייחסות האנתרופולוגיה לחקר הדת.
עבודת חייו הייתה בין השנים 1954-1950, עת ביצע עבודה אתנוגרפית נרחבת בקרב הנדמבו (Ndembu) בזמביה. ניסיון זה הניב סדרה של כתבים, שהמפורסם בהם הוא "התהליך הטקסי", שפרסם בשנת 1969. בספר זה דן טרנר בעיקר בטקסי המעבר של הנדמבו, כאשר הוא מרחיב את המסגרת האנליטית של ארנולד ון גנפ, המתארת את "טקסי המעבר" כתהליך הבנוי משלושה שלבים: התנתקות משטף הפעילויות היומיומיות, דרך מצב סף או לימינאלי (לימינליות) אל עולם טקסי המרוחק מן המושגים היומיומיים של חלל וזמן וכניסה מחדש אל עולם היומיום. טרנר התמקד בשלב הלימינאלי ופיתח את המושג "קומוניטס", כחלק חשוב בשלב זה. המושג קומוניטס מבטא את תחושת האחווה השוררת בין אלו שעוברים יחד את טקס המעבר, דבר הקורה כתוצאה מכך שכל השותפים לטקס נמצאים באותו מצב, כך שהסטטוס החברתי איתו הם מגיעים אינו משנה ואינו משפיע על מהלך טקס המעבר.
טרנר ראה בעלייה לרגל תופעה בעלת סממנים של טקס מעבר. העלייה לרגל נעשית מחוץ למסגרת המשפחה, הקהילה והמדינה, כך שגם שהחוקים של מסגרות אלה אינם חלים עליה. לטענת טרנר, בעת העלייה לרגל מטשטשים הבדלי המעמדות בין המשתתפים, הלבוש של כולם אחיד, ואף לא ניתן להבחין בין כהן לבין אדם פשוט. עולה הרגל ניצב מול רצף של אובייקטים קדושים, ומשתתף בפעילויות סמליות, שלפי אמונתו יעילים בשינוי מצבו הפנימי ולעיתים גם החיצוני.
על פי טרנר, מרכזי הצליינות הפופולריים ביותר והחשובים ביותר נמצאים מחוץ ליישובים הגדולים, יש היררכיה של מקומות קדושים ובה לרוב מקום הנמצא בתוך או נמצא קרוב לעיר גדולה יהיה בעל קדושה פחותה מאשר מקום הנמצא רחוק מהבית ושעל הצליין לעשות מסע אליו ולהתנסות בקשיים בעת הגעתו אל אותו מקום. קשיי המסע מעצימים את הקדושה. כאשר קיים מקום קדוש אחד המהווה אתר עלייה לרגל, נוצרים סביבו עוד מקומות כאלו,
מושג הקומוניטס השפיע על אנתרופולוגים רבים, אך מנגד גם עורר חילוקי דעות נוקבים לגבי עצם התכנות האפשרות להיווצרותה של תחושת אחווה המבטלת היררכיות בין בני אדם.
בשנת 1983 ביקר טרנר בישראל ולימד סמסטר באוניברסיטת בר-אילן.
יישום תאוריית טקסי המעבר בעולם התקשורת
מהזווית התקשורתית תאוריית טקסי מעבר באה לידי ביטוי בצורה של אירועי מדיה. אירועי מדיה הם אירועים שמכנסים יחד מספר רב של צופים דרך שידור טקסים ציבוריים בכלי התקשורת. במהלך הצפייה נוצר מצב לימינאלי (גבולי), גם אצל הצופה וגם מבחינת האירוע עצמו. מבחינת הצופה – נוצר מצב בו הוא זוכה להפוך לחלק מן האירוע מבלי לנכוח בו פיזית. כלומר, הוא נמצא במצב שהוא בין לבין, ״לא פה ולא שם״. יתרה מזו, גם האירוע עצמו הוא לימינאלי. המשתתפים בטקס נמצאים באמצע של תהליך המביא לשינוי מעמדי.
בספרם, Media Events, The Live Broadcasting of History[1], כ"ץ ודיין מדברים על שלושה אירועי מדיה ועל ההבדלים ביניהם: כיבושים, תחרויות והכתרות. כדוגמה לאירוע הכתרה, המחברים מזכירים את נישואי הנסיכה דיאנה לנסיך צ'ארלס וטוענים כי בטקס זה נוצרת ״הכתרה של הרגשות שלנו״. במילים אחרות, ההכתרה היא אירוע שמשנה את המבנה הקיים של החיים. זאת ועוד, דוגמה זאת מבטאת את הטענה שהטקס עצמו לימינאלי (מבטא שינוי במעמדה של דיאנה מבת למשפחת אצולה לנסיכה) וגם קהל הצופים עצמו במצב לימינאלי (הוא צופה בטקס המועבר בכלי התקשורת ונחשב לחלק ממנו מבלי להיות נוכח בו פיזית).
לקריאה נוספת
- טרנר, ויקטור, התהליך הטקסי, מבנה ואנטי מבנה, רסלינג, תל אביב, 2004.
- טרנר, ויקטור, "עליות לרגל כתהליכים חברתיים", בתוך: לימור, אורה; ריינר, אלחנן (עורכים), עלייה לרגל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2005, עמ' 64-19 (הספר יצא בשיתוף עם יד יצחק בן-צבי).
- Dayan, D. & Katz, E. (1992). Media Events, The Live Broadcasting of History. Cambridge, MA. & London: Harvard University Press.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
