ויולט ודייזי נולדו בברייטון, סאסקס, אנגליה, ב-5 בפברואר1908. אמן, שלא הייתה נשואה, הייתה קייט סקינר, מוזגת במקצועה. השתיים היו תאומות סיאמיות מחוברות באזור המותן, הישבן והירך. אף על פי שמחזור הדם שלהן היה משותף, לא היו להן איברים חיוניים משותפים. מעסיקתה של סקינר, מארי הילטון, שגם סייעה לה בזמן הלידה, ראתה פוטנציאל עסקי בילדות, ולמעשה קנתה אותן מאמן ולקחה אותן תחת חסותה.
לפי האוטוביוגרפיה שכתבו התאומות, מארי הילטון, בעלה ובתה שלטו בהן ביד נוקשה והרבו להתעלל בהן פיזית; הם הכריחו אותן לקרוא למארי "הדודה לו" ("Auntie Lou") ולבעלה "סר". כמו כן, הם אימנו אותן בשירה ובריקוד בניגוד לרצונן ומנעו מהן חיים שלווים ורגילים וחופש תנועה.
ד"ר ג'יימס אוגוסטוס רות', שהיה הרופא האחראי בעת הלידה, סיפק בשנת 1911 תיאור רפואי של לידתן ותיאור של התאומות לכתב העת המדעיBritish Medical Journal.[1]. הוא ציין כי לאחר הלידה, שקלה האגודה הרפואית-כירורגית של סאסקס את האפשרות לבצע ניתוח הפרדה של התאומות, אך אפשרות זו נפסלה פה אחד מכיוון שהסברה והפחד היו שהפרדתן תוביל למוות ודאי של אחת מהן לפחות. כמו כן, הוא ציין כי ויולט ודייזי היו התאומות הסיאמיות הראשונות שנולדו בבריטניה ושרדו במשך יותר מכמה שבועות ספורים.
פרסום
האחיות החלו את הקריירה שלהן בעולם הבידור בסיבובי הופעות בבריטניה, בגיל שלוש, תחת שם הבמה "התאומות המאוחדות" ("The United Twins"). מארי הילטון לקחה אותן לסיבובי הופעות בגרמניה, אוסטרליה וארצות הברית. כפי שנהוג במופעי שוליים בקרקס, ההופעה לוותה בסיפור בדיוני שהומצא לגבי קורות חייהן של התאומות. מנהליהן של התאומות לקחו מהן את כל הכסף שהרוויחו, כך שלמעשה היה זה ברור כשמש שהאחיות נוצלו בניגוד לרצונן רק משום היותן תאומות סיאמיות. בשנת 1926 ארגן בוב הופ מופע שנקרא "Dancemedians" ("הרקדניות-קומיקאיות"), בכיכובן של האחיות הילטון, שרקדו במופע בקטע ריקוד.
כרזת פרסום למופע הוודוויל של האחיות הילטון
כאשר מארי הילטון נפטרה בבירמינגהאם, אלבמה, השתלטו בתה ובעלה על תחום הניהול המקצועי של התאומות. הם החליטו שהשתיים ייקחו הפוגה מסוימת מהופעה בפני הקהל, על מנת שיתאמנו במוזיקת ג'אז. עד לתחילת שנות ה-30, התגוררו התאומות באחוזה בסן אנטוניו, טקסס.
ב-1931 אזרו האחיות אומץ להתאונן על היחס הנצלני, האלים והכפייתי שהופגן כלפיהן, ותבעו את מנהליהן. האחיות הצליחו כך להשתחרר מהחוזה עמם ולזכות בתשלומי פיצויים בסך 100,000$.[2]. הן עזבו את מופעי השוליים ועברו למופעי הוודוויל, שבהם הופיעו במופע מקורי משלהן, "הרביו של האחיות הילטון". דייזי צבעה את שיערה לבלונד, והאחיות החלו ללבוש בגדים שונים כדי להקל על ההבחנה ביניהן. האחיות ניהלו כמה מערכות יחסים, ניסו כמה ניסיונות כושלים להשיג רישיון להינשא וחוו כמה נישואים קצרים שלא צלחו ולא הובילו להקמת משפחה עבור ויולט ועבור דייזי. בשנת 1932, הופיעו התאומות בתפקיד עצמן בסרט "פריקס". בשנת 1951, הן הופיעו בסרט Chained for Life, סרט ניצול המבוסס באופן רופף על חייהן.
שלהי חייהן
ההופעה הציבורית האחרונה של האחיות הייתה ב-1961 בקולנוע דרייב אין בשארלוט, קרוליינה הצפונית. המנהל המקצועי שלהן נטש אותן בשארלוט, וללא כל אמצעי תחבורה או הכנסה, הן נאלצו להישאר במקום ולמצוא עבודה במכולת בקרבת מקום, עבור שכר נמוך אך מספיק לחיים רגילים[2].
ב-4 בינואר1969, לאחר שלא הגיעו לעבודתן מבלי להודיע, דיווח על כך הבוס שלהן למשטרה. התאומות נמצאו מתות בביתן, ונתיחה שלאחר המוות הראתה ששפעת הונג קונג במצב מתקדם וסופני שלא אובחנה לפני כן, היא זו שהביאה למותן. לפי חקירת זיהוי פלילי, דייזי מתה ראשונה. ויולט הצליחה לשרוד בין יומיים לארבעה ימים לאחריה אך נאלצה לסבול בזמן הזה גם מהפרעות בתפקוד מחזור הדם המשותף של השתיים[2]. האחיות נקברו בבית הקברות פורסט לוון וסט.
מורשת
ב-1989 הושק המחזמרTwenty Fingers Twenty Toes ("עשרים אצבעות עשרים בהונות") מאת מייקל דנסיקר ובוב ניגרו; הראשון גם הלחין וחיבר מוזיקה ותמלילים בהתאמה. המחזה הוצג בהצגת בכורה בתיאטרון WPA ובסך הכל הוצג 35 פעמים. התסריט של המחזה זמין בספרייה הציבורית של ניו יורק לאמנויות הבמה. תחילה הציג המחזה תיאור מהימן של ראשית חייהן של התאומות, אך לאחר מכן נוספה למחזה, מסיבה לא ברורה, עלילה בדיונות לחלוטין, לפיה מנהליהן של הבנות החליטו להפרידן בניתוח בבגרותן.
ב-1997, הוצג לראשונה, בברודוויי, המחזמר "Side Show", שמתבסס באופן רופף על חייהן של התאומות. תמלילי השיר נכתבו על ידי ביל ראסל והמוזיקה מאת הנרי קריגר. המחזה זכה לארבע מועמדויות לפרס טוני.
^ 123Jensen, Dean. The Lives and Loves of Daisy and Violet Hilton: A True Story of Conjoined Twins, Berkeley, CA: Ten Speed Press, 2006. ISBN 978-1-58008-758-2
.jpg)
