"וולוו" הציגה את המשאית הכבדה הראשונה שלה בשנת 1931. בניגוד למשאיות הקטנות, שהשתמשו בחלקים מסוימים ממכוניות הנוסעים, סדרת "LV66" נבנתה עם רכיבים המיועדים אך ורק למשאיות. היה צורך ברכיבים חזקים יותר. תכנון רכיבי משאיות מיוחדים, כולל רכיבי מנוע חדש לגמרי עם שסתומים עליונים, תיבת הילוכים ארבעה הילוכים חזקה, חישוקי פלדה, בלמי ארבעה גלגלים הידראוליים, סרן אחורי ושלדה.
משנת 1933 היו דגמי "LV66" ו-"LV67" זמינים גם עם ציר אחורי בתצורת חוגון (נלקח מכלי רכב מסילתי), ולכן כושר העמסה המקסימלי הגיע ל-5.25 טון.
בסיס הגלגלים הארוך של דגם "LV70" שימש בעיקר כאוטובוס.
"מנוע הסלמן" (Hesselman engine)
בגלל צריכת הדלק הגבוהה למדי, הלקוחות רצו להוריד את עלות הדלק. זו הייתה הסיבה שוולוו הציגה את מנוע "הסלמן" (Hesselman engine). אלטרנטיבה מנוע זו למנוע הבנזין, ולמנוע הדיזל, תוכננה על ידי הממציא השוודי, המהנדס ג'ונאס הסלמן (אנ').
"מנוע הסלמן" התבסס על מנוע הבנזין והיה יחס דחיסה זהה לזה של מנוע הבנזין, אך בזכות משאבת הזרקה בשילוב מצתים מסוג רב עוצמה ניתן היה להפעיל את המנוע על סולר (או כל דלק אחר). מנוע זה הפך פופולרי למדי, אך לא היה יעיל כמו מנוע הדיזל בעל הדחיסה גבוהה. אם המנוע תוחזק כראוי על ידי נהג מנוסה, מנוע זה היה מקור כוח טוב ואמין.[4]
^Volvo - Lastbilarna igår och idag av Christer Olsson, 1987. ISBN 91-86442-76-7
^Richard van Basshuysen (Hrsg.): Ottomotor mit Direkteinspritzung und Direkteinblasung: Ottokraftstoffe, Erdgas, Methan, Wasserstoff, 4th edition, Springer, Wiesbaden 2017. ISBN 9783658122157. p. 17–18
