התגלית של הוגו קברה (באנגלית: The invention of Hugo Cabret) הוא ספר לילדים ונוער מאת בריאן סלזניק שיצא לאור בשנת 2007. הספר הוא רומן היסטורי שעלילתו ממוקמת בפריז בשנת 1931, על רקע ההיסטוריה המוקדמת של אמנות הקולנוע. הספר כתוב בפורמט ייחודי, המשלב קטעים המסופרים באמצעות תמונות המצוירות בשחור-לבן, כאילו היו צילומים מתוך סרט, וביניהם קטעי טקסט. בריאן סלזניק זכה עם הספר במדליית קולדקוט לשנת 2008.[1] בעברית הספר יצא בתרגומה של מיכל אסייג.
הוגו הוא ילד יתום, המתגורר בתוך תחנת רכבת בפריז בדירת דודו שען התחנה, וממלא את התפקיד של דודו שנעלם ודואג לכיוון ותחזוקת השעונים בתחנה. הוא גונב אוכל למחייתו, וכן צעצועים מכניים שונים מדוכן הצעצועים בתחנה, מתוך רצון לתקן אוטומטון (בובה מכנית) שברשותו. מתברר כי האוטומטון היה שייך למוזיאון בו עבד אביו שניסה לתקנו, אך יום אחד פרצה שרפה במוזיאון ואביו נהרג. לאחר זמן הציל הוגו את האוטומטון מבין ההריסות. יום אחד תופס בעל דוכן הצעצועים את הוגו בגניבה. בעל הדוכן הוא ז'ורז' מלייס, מחלוצי הקולנוע הראשונים, שכוכבו דעך ועברו נשכח, ועתה הוא נאלץ לעבוד למחייתו בדוכן. איזבל, יתומה שחיה עם מלייס, הסנדק שלה, מסייעת להוגו בסדרת הרפתקאות בהם הם מצליחים לתקן את האוטומטון, שמתברר שהוא מעשה ידיו של מלייס, וכן להוביל להכרה מחודשת במלייס ותרומתו לקולנוע.
רקע היסטורי
ז'ורז' מלייס
ז'ורז' מלייס, בערך ב-1890
אחת הדמויות המרכזיות בספר היא דמותו של ז'ורז' מלייס, מחלוצי הראינוע, פורץ דרך שפיתח טכניקות קולנועיות ונחשב לבמאי הקולנוע הפנטסטי הראשון. בין השנים 1896 ו-1914, יצר מלייס 531 סרטים (שאורכם משתנה, מדקה אחת ועד כ-40 דקות), שרק כמאתיים מהם שרדו בימינו. במהלך הקריירה שלו זכה מלייס להצלחה רבה, אך בסופו של דבר דעך העניין בו ובסרטיו עד שפשט את הרגל ונטש את הקולנוע. בשנים שלאחר מכן ניהל למחייתו דוכן ממתקים וצעצועים קטן בתחנת הרכבת מונפרנאס, כשהוא נשכח במידה רבה, וזה השלב שאנו פוגשים אותו בספר. בסוף שנות העשרים החל עניין מחודש במלייס, עד שזכה להכרה מחודשת ששיאה קבלת אות לגיון הכבוד, אשר הוגש לו על ידי לואי לומייר.
בסיפור יש תפקיד מיוחד למסע אל הירח, סרטו המפורסם של ז'ורז' מלייס מ-1902, שנחשב לסרט המדע הבדיוני הראשון, ולצילום הידוע מתוכו בה נתקעת החללית בעינו של הירח.
האוטומטון של מיילרדה
האוטומטון של מיילרדה, בתצוגה במכון פרנקלין בפילדלפיה
האוטומטון שהוגו מתקן בספר מבוסס על סיפורו של האוטומטון של אנרי מיילרדה (Henri Maillardet), שען ובונה מכשירים מכנים ממוצא שווייצרי שפעל בלונדון. האוטומטון, שבנוי בדמות אדם היושב ליד שולחן ואוחז בעט, נבנה בערך בשנת 1800, ומוצג היום במכון פרנקלין, מוזיאון למדע בפילדלפיה.[2] המוזיאון קיבל את האוטומטון ב-1928 כשהוא במצב קשה וניזוק משרפה. לאחר מאמצי שיקום הצליחו אנשי המוזיאון לתקן את האוטומטון ולהפעיל אותו, ולראות מה הוא מצייר על הדף. התברר שהאוטומטון המשוכלל יודע לצייר אחת משבע אפשרויות שונות: ארבעה ציורים ושלושה שירים. בתחתית אחד השירים הופיע הכיתוב "נכתב על ידי האוטומטון של מיילרדה" (במקור בצרפתית: Ecrit par L'Automate de Maillardet), וכך גילו אנשי המוזיאון מי בנה את האוטומטון.
