PROFILBARU.COM

השמורה הביוספרית טוואקאן-קואיקטלאן
Reserva de la biosfera Tehuacán-Cuicatlán
	נוף עמק טוואקאן-קואיקטלאן
אתר מורשת עולמית
	עמק טוואקאן-קואיקטלאן בית הגידול המקורי של מסו-אמריקה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2018, לפי קריטריונים 9 ו-10
שטח האתר	1,452.552 קמ"ר
שטח אזור החיץ	3,449.317 קמ"ר
מידע כללי
תאריך הקמה	11 בספטמבר 1998
נתונים ומידות
שטח	4,900 קמ"ר קמ"ר
מיקום
מדינה	מקסיקו
מיקום	במדינות מקסיקו ואחאקה ופואבלה
קואורדינטות	18°12′41″N 97°23′58″W / 18.211389°N 97.399444°W
	(למפת מקסיקו רגילה) מקסיקו סיטי גוודלחרה מונטריי פואבלה טיחואנה לאון סיודאד חוארס סלטיו סן לואיס פוטוסי ארצות הברית גוא. ב. הונ. האוקיינוס; השקט; מפרץ; מקסיקו; טוואקאן-קואיקטלאן

השמורה הביוספרית טוואקאן-קואיקטלאן (בספרדית: Reserva de la biosfera Tehuacán-Cuicatlán) היא אזור טבע מוגן הממוקם בדרום-מזרח מקסיקו. שמה נובע משני המקומות העיקריים שבה: טוואקאן וקואיקטלאן, באחרון נמצאים המשרדים המנהליים שלה. השמורה משתרעת על פני 4,901.86 קילומטרים רבועים המחולקים בין 21 מועצות אזוריות במדינות מקסיקו, ואחאקה ופואבלה.

ב-2 ביולי 2018 האתר הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[1]

מיקום

האזור ממוקם בהרי סיירה מדר דל סור (Sierra Madre del Sur). הוא מאופיין בשטח הטרשי שלו, שבו רכסי הרים שאינם עולים על שלושת אלפים מטרים מעל פני הים מסביב לעמקים הרחבים של טוואקאן וספוטיטלאן (Zapotitlán) והעמק העמוק של קואיקטלאן. כמעט כל השמורה היא חלק מהאגן העליון של הנהר פפאלואפן (אנ'), אחד מהנהרות הגדולים של מקסיקו, אף על פי שבאזור זה המשקעים אינם מספיקים ליצירת נחלים גדולים. הפפאלואפן מקבל מים של נחלים רבים שמקורם בהרי סיירה דה טוואקאן (Sierra de Tehuacán) והרי סיירה מיקסטקה (אנ'), כולל טוואקאן, והנהרות, קלפה (Calapa) וספוטיטלאן (Zapotitlán).

השמורה הביוספרית תחומה ממערב על ידי סיירה מיקסטקה וממזרח על ידי שלושה רכסי הרים: סיירה סונגוליקה (Sierra Zongolica) בצפון, מסאטק סיירה (Mazatec Sierra) במרכז וסיירה דה חוארס (Sierra de Juarez) בדרום. רכס ההרים הבולט ביותר הוא סיירה סונגוליקה. רכס הסיירה מסאטק, מתאפיין בטופוגרפיה הקרסטית, חתוכה בקניונים עמוקים.^[2]

האקלים של האזור חמים יבש למחצה טרופי למחצה באזור העמק העמוק של קואיקטלאן עם גשמים מתונים בקיץ. בחלקים הגבוהים של ההרים מקובל לראות שבראש ההרים נוצר ערפל סמיך שרק לעיתים רחוקות מתעבה לטפטוף מתון.

מאפיינים אקולוגיים

יש בעמק טוואקאן-קואיקטלאן מגוון ביולוגי יוצא דופן לגבי אזור צחיח או צחיח למחצה באמריקה הצפונית. מתוך 36 חבורות צמחייה, 15 ייחודיות לעמק. 70% של כל המשפחות של צמחים בעלי פרחים בעולם מיוצגים בשמורה על ידי מין אחד לפחות, מעל ל-3,000 מינים של צמחים וסקולריים, שכ-10% מהם אנדמיים. בולטת במיוחד משפחת הצבריים המצויה בסיכון בעולם, עם 28 סוגים ו-86 מינים, מתוכם 21 אנדמיים. במקומות מסוימים של צפיפות יוצאת דופן של 180 קקטוס עמודיים לדונם. באתר יש גם מגוון של צמחים אחרים כדוגמת מיני האגבה, היוקה, הברומליים, הבורסרה (אנ') והאלוניים. האתר הוא גם משכן למגוון ביולוגי גדול, יחסית לאזורים צחיחים, של בעלי חיים, בייחוד למינים של דו-חיים, זוחלים ועופות. בין השאר האזור מהווה 10% משטח התפוצה של 4 מינים של דו-חיים, ומדורג כאחד מבין שני אזורים מוגנים בעולם לשימור 7 מינים של דו-חיים ו-3 של עופות. למגוון הביולוגי של האזור יש היסטוריה ארוכה של סיוע להתפתחות האנושית, והמקומים משתמשים בכשליש מהמגוון הכולל של הצמחים, כ-1,000 מינים.^[1]

בקרב בעלי החוליות יש בשמורה הביוספרית 18 מיני דגים ו-27 מיני דו-חיים, שהוא מגוון גבוה בהשוואה למדבריות אמריקה הצפונית ואוסטרליה. יש בה גם 85 מיני זוחלים, מתוכם 20 אנדמיים ו-338 מיני עופות, מתוכם 16 אנדמיים.^[2]

בשל מגוון המינים האנדמיים שלו, המינים הנמצאים בסכנת הכחדה ומינים הצמחים הנדירים שלו, האתר מוגדר על ידי ארגון IUCN כנקודה חמה של המגוון הביולוגי העולמי.^[2]

היסטוריה אנושית

המגוון הביולוגי של העמק יחד עם התנאים המדבריים היו המקור לרצפים התרבותיים הארוכים והמתועדים ביותר ביבשת העל של אמריקה. בעמק זוהו 22 אתרים ארכאולוגיים המתעדים התפתחות טכנולוגית אנושית ארוכה על פני תקופה של 12,000 שנים שהגדירה את האזור התרבותי הקרוי כיום מסו-אמריקה. התפתחות טכנולוגית זו כללה תירבות צמחי בר שבעמק היא בין העתיקות בעולם וטכנולוגיות לניהול מים כדוגמת תעלות, בארות, טרסות, אמות מים וסכרים. טכנולוגיות ניהול המים יצרו במקום את מכלול ההשקיה העתיק המגוון ביותר ביבשת. הפיתוחים הטכנולוגיים כללו את הגילוי של חידושים אחרים כמו תעשיית מלח וכלי חרס, שהיו חיוניים לארגון ולמורכבות של הציוויליזציות הראשונות.^[1]

משום כך מגדיר אונסקו את עמק טוואקאן-קואיקטלאן כבית הגידול המקורי של מסו-אמריקה ולכן הוא מורשת שלא תסולא בפז וחסרת תחליף של האנושות.^[1]