הרצון לעוצמה (בגרמנית: Der Wille zur Macht) הוא ספר המבוסס על קטעים מתוך פנקסיו של הפילוסוף פרידריך ניטשה שמת ב-1900. ספר זה פורסם ב-1901 על ידי אחותו, אליזבת פרסטר-ניטשה שלטענת מבקרים רבים סילפה את רעיונותיו של אחיה למטרותיה.
ב-1886 ניטשה הודיע כי יש בדעתו לפרסם ספר בשם "הרצון לעוצמה, מסה בדבר שינוי כל הערכים". אך ב-1888 זנח את פרסום הספר והשתמש בחומר כדי לכתוב את ספריו "שקיעת האלילים" ו-"אנטיכריסט". למרות שניטשה עצמו לא פרסם ספר בשם "הרצון לעוצמה", מושג זה מהווה את אחד הרעיונות הבסיסיים של הפילוסופיה שלו. הפילוסוף מרטין היידגר חשב כי מושג "הרצון לעוצמה" מהווה את הבסיס לפילוסופיה של ניטשה ביחד עם רעיון "השיבה הנצחית".
ב-1950 הפילוסוף ולטר קאופמן פרסם את ספרו "ניטשה, פילוסוף, פסיכולוג, אנטיכריסט". בספר זה הוא מתריע על כך שהספר "הרצון לעוצמה" שפורסם על ידי אליזבט פרסטר-ניטשה מהווה סילוף של רעיונותיו של אחיה כדי שיתאימו למטרותיה הפוליטיות. היא החזיקה בעמדות רדיקליות והייתה אנטישמית.
ב-1960 הפילולוגים מאצינו מונטינארי וג'ורג'יו קולי התחקו אחר כתב היד המקורי של "הרצון לעוצמה" כפי שהוא מופיע בפנקסיו של ניטשה, ומצאו כי אחותו התאימה את רעיונותיו לצרכיה האנטישמיים באמצעות השמטה, הדבקה וערבוב של קטעים שלמים מתוך כתב היד של אחיה, שהוא עצמו התנגד לאנטישמיות.
אם כי אין בנמצא ספר בשם "הרצון לעוצמה" שנכתב ופורסם על ידי פרידריך ניטשה, ישנם קטעים רבים מכתב היד המקורי שתורגמו מגרמנית לאנגלית, לצרפתית, לאיטלקית ולשפות אחרות ומהווים את הבסיס לידע שיש לנו על מושג "הרצון לעוצמה" כפי שהגה אותו ניטשה עצמו. בין תרגומים אלה בולט התרגום לאנגלית של ולטר קאופמן (1968).
תרגום לעברית על ידי ישראל אלדד הופיע ב-1978 בהוצאת שוקן.
משמעותו של מושג "הרצון לעוצמה"
ערך מורחב – הרצון לעוצמה (מושג)
מושג זה תופס מקום מרכזי בתורתו של ניטשה. הוא איננו מהסס להציבו בלבה של הגדרת המציאות כנקודה הסופית של מה שהוא מכנה "האונטולוגיה" שלו, של מה שהוא מגדיר באחדים מכתביו כ"עיקרון החשוב ביותר של המציאות".
אין לפרש את הרצון לעוצמה כרצון לשלוט או לשאיפה להגיע למעמד כוחני כלשהו. הרצון לעוצמה הוא הרצון להשתחרר בכל מחיר מן הקרע הפנימי שבקרבנו, המציין מצב שבו כוחות החיים מכלים זה את זה, מצב הגורם לחיינו להפוך לנרפים וחלושים. אין המדובר ברצון לכבוש או להתעשר, אלא ברצון להגיע למצב של חיים אינטנסיביים ככל האפשר, חיים משוחררים מניגודים פנימיים, מרפיון ומחולשה.
הרצון לעוצמה איננו הרצון לכוחניות אלא, כפי שניטשה אומר, הרצון להחשיב את עצמנו למסוגלים להגיע למה שבכוחנו להיות, כלומר למצות את הפוטנציאל שלנו, מצב שאיננו כרוך בחולשה הנובעת מניגודים פנימיים, מהאשמה עצמית ומניגודים שאינם באים על פתרונם.
הרצון לעוצמה מתגשם בצורת סגנון החיים של ה"על-אדם", במודל של חיים המאפשר לנו להשתחרר מן הפחדים, מייסורי המצפון, מן החרטה ומכל צורות הניגודים הפנימיים המכבידים על חיינו ומרוקנים אותם מתוכנם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
