הרפובליקה של גוריה או רפובליקת האיכרים של גוריה הוא המונח המקובל לציון האירועים המהפכניים שהתרחשו בפרובינציה המערב גאורגית, גוריה (שאז הייתה חלק מהאימפריה הרוסית). אירועים שהתרחשו לפני ובמהלך המהפכה הרוסית ב-1905.
החלק הלא מפותח והעני למדי של פלך כותאיסי, גוריה, נקראה באופן רשמי אוייזד אוזורגתי (נפת אוזורגתי), הייתה ידועה לא רק כמחוז בעל תפיסות אופוזיציונריות כנגד השלטון הרוסי, אלא גם בגין התמיכה חסרת התקדים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית המנשביקית. התנועה האגררית שהתבססה על איכרים חסרי אדמות הובילה כמעט למרד גלוי בשנת 1903. האיכרים הפסיקו לשלם מיסים וסירבו לעבוד עבור בעלי האדמות. אחרי התגובה הרשמית הקשה, החרימו האיכרים את כלל השירותים הממשלתיים. בקיץ של אותה שנה, הממשלה המקומית של האזור כמעט והתפוררה לגמרי. ניקולאי השני לא פעל כנגד גוריה בשנת 1904, מתוך הערכה שעלויות ההתמודדות כנגד המורדים לא מוצדקת.
לאחר תחילת מהפכת 1905, התפשט המרד ברחבי גאורגיה, מה שהביא התנגדות רדיקלית יותר של הגורים. האיכרים פיזרו את כל הרשויות, ומינו שליטים משלהם, ארגנו קהילות כפריות עצמאיות והקימו יחידות חמושות שנקראו "הבדלנים האדומים" או "אחי היער", כשהם תופסים שליטה על כל האזור. בפגישות הכפר אימצו נשות האיכרים הגורים קו של תביעות תקיפות למדיניות של שוויון פוליטי עם הגברים. לעיתים קרובות נקטו הגורים בשיטות של טרור כנגד קציני הצאר ובעלי האדמות, שלא היו נאמנים לו. עד פברואר כל שטח גוריה הייתה תחת השליטה של המורדים, ייתכן שהייתה זו תנועת שחרור לאומית-מרקסיסטית הראשונה בעולם.
ב-20 בפברואר1905 הודיעו נציגי הצאר, באופן רשמי, לממשלתם, כי איבדו שליטה ברוב השטח. במרץ הכריזה הממשלה על משטר צבאי וכוח של 10,000 חיילים נשלח למחוז המורד. הגורים גילו התנגדות עזה למשלחת הצבאית, גנרל אליחנוב-אוורסקי (Алиханов-Аварский, Максуд) לא היה מסוגל להחזיר את השליטה הרוסית, ונאלץ לסגת ביולי. כמה ניסיונות למשא ומתן לא הניבו תוצאות. הכוחות הרוסיים חזרו באוקטובר, אבל הובסו קשות בנסקירלי. בדצמבר 1905 השתלטו המורדים על אוזורגתי, העיר הראשית של גוריה. ב-10 בינואר1906 תגבורת חזקה של קולונל קרילוב תקפה את הפרובינציות המורדות ודיכאה באכזריות את ההתקוממות. בכך בא הסוף על "הרפובליקה של גוריה".
