הרמן הלמס (באנגלית: Helms Hermann; 5 בינואר 1870, ברוקלין – 6 בינואר 1963, ברוקלין) היה שחמטאי אמריקאי, סופר ועורך.
ביוגרפיה
הלמס נולד בברוקלין אך בילה את רוב ילדותו בהמבורג, גרמניה ובהליפאקס, קנדה, שם לימד אותו אחד מחבריו לספסל הלימודים את משחק השחמט. הוא חזר לברוקלין בגיל 17. הישגו הראשון הראוי לציון היה כחבר במועדון השחמט של ברוקלין שזכה בליגת השחמט של ניו יורק בשנת 1894–1895, כאשר קפטן הקבוצה היה הרי נלסון פילסבורי.
כשחקן ניצח הלמס פעמיים באליפות מדינת ניו יורק והיה ברמת אמן, עם דגש על סגנון התקפי חריף. במהלך הקריירה שלו ניצח הלמס שחקנים כהרי נלסון פילסבורי ופרנק מרשל.
הלמס ניצח באליפות מדינת ניו יורק בשנים 1906 ו-1925[1]. הלמס ייצג את ארצות הברית בחמש התמודדויות באמצעות כבלים מול אנגליה, בתחילת המאה ה-20'. הלמס פרש מהתמודדות שחמטאית רצינית בשנות ה-40 לחייו אך המשיך לשחק בתחרויות בזק במועדון פרנק מרשל עד לשנות השמונים המאוחרות לחייו.
הלמס שימש ככתב השחמט של העיתון New York Times במשך למעלה מ-50 שנים, עד שנת 1962. הלמס יסד את הביטאון American Chess Bulletin בשנת 1904 וערך את הביטאון עד למותו בשנת 1963. הלמס כתב טורי שחמט עבור העיתון Brooklyn Daily Eagle משנת 1893 ועד לסגירת העיתון בשנת 1955. כמו כן כתב טורי שחמט עבור New York World במשך 15 שנים, ה-New York Post במשך עשר שנים ועבור New York World and Telegram במשך 10 שנים.
הלמס סייע בארגון התחרות הבינלאומית החזקה שהתקיימה בניו יורק בשנת 1924 (ניצח: עמנואל לסקר) ובשנת 1927 (ניצח: חוסה ראול קפבלנקה) שתיים מהתחרויות החשובות ביותר של כל הזמנים. הלמס ערך את ספרי התחרות לשני אירועים אלו, ספרים שנכתבו על ידי אלכסנדר אלכין. הלמס גם ארגן סיורי שחמט ברחבי ארצות הברית לשחקני צמרת כאלכסנדר אלכין, חוסה ראול קפבלנקה, עמנואל לסקר, גזה מארוצי ופרנק מרשל.
הלמס הוכר פורמלית כדיקן השחמט האמריקאי בשנת 1943 על ידי איגוד השחמט של ארצות הברית, ושמר על תואר זה עד למותו בגיל 93 בשנת 1963. הלמס כונה "העיתונאי החשוב ביותר בהיסטוריה של השחמט בארצות הברית" על ידי ארנולד דנקר ולארי פאר, בספרם משנת 1995 "בובי פישר שהכרתי וסיפורים אחרים".
הלמס סייע לבובי פישר בשנת 1951 להיכנס לשחמט המאורגן, כאשר הגיב למכתב של אימו של פישר, רגינה, שחיפשה יריבים מתאימים בברוקלין לבנה בן השמונה. הלמס המריץ ועודד את פישר הצעיר, שהתפתח מהר מאוד והפך לאלוף ארצות הברית בגיל 14 בשנת 1958, ולאחר מכן זכה באליפות העולם בשנת 1972.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
