ההתפרצות בקראפלה, 1984המערכת הגעשית של איסלנדאזורי מערכות געשיות והרי געש פעילים באיסלנד
הנקודה החמה של איסלנד היא נקודה חמה האחראית באופן חלקי לפעילות הגעשית העזה שיצרה את האי איסלנד.
תיאור
איסלנד הוא אחד האזורים הגעשיים הפעילים ביותר בעולם, כשהתפרצויות געשיות מתחוללות בממוצע אחת לשלוש שנים (במאה ה-20 היו 39 התפרצויות געשיות באיסלנד או בקרבתה). כשליש מכל הלבה הבזלתית שהתפרצה במהלך ההיסטוריה הכתובה נוצרה בהתפרצויות באיסלנד. התפרצויות בולטות כוללות את התפרצות אלדגיו (Eldgjá), מערכת סדקים של הר הגעש קטלה (Katla), בשנת 934 (ההתפרצות הבזלתית הגדולה ביותר בעוצמתה בעולם שיש לגביה עדות כתובה), התפרצות לאקי (Laki) ב-1783 (ההתפרצות הבזלתית השנייה בעוצמתה בעולם), וכמה התפרצויות מתחת לכיפות הקרח שגרמו לשיטפונות הרסניים, הפעם האחרונה ב-2010 לאחר התפרצות הר הגעש אייאפיאטלאייקוטל.
איסלנד שוכנת על הרכס המרכז-אטלנטי, רכס מרכז אוקייני תת-ימי ברובו, חלק ממערכת הרכסים המרכז-אוקייניים בעולם, וכמותם גם הוא גבול פתיחה ותוצר של תהליך היפרדות היבשות, שהחל לפני כ-180 מיליון שנה. תהליך זה, הנמשך גם כיום, מביא להתרחקותם של הלוח הצפון-אמריקאי מהלוח האירו-אסיאתי, וזאת בקצב של כ-2.5 ס"מ בשנה. מיקומה זה של איסלנד אחראי באופן חלקי לפעילות געשית אינטנסיבית זו, אבל נדרשת סיבה נוספת שתסביר מדוע איסלנד הוא אי גדול בעוד שיתרת הרכס כוללת בעיקר הרי מצולה שפסגתם מתחת לגובה פני הים.
בנוסף להיותה של הנקודה החמה אזור שבו הטמפרטורה גבוהה יותר מאשר באזורים הסמוכים של מעטפת כדור הארץ, משערים כי היא מכילה ריכוז גבוה יותר של מים. נוכחות של מים במאגמה מורידה את טמפרטורת ההתכה, וייתכן שעובדה זו משחקת תפקיד בהגברת הגעשיות באיסלנד.
התאוריות למקורה של הנקודה החמה
קיימת מחלוקת מתמשכת האם מקורה של הנקודה החמה בתימרת מעטפת המתחילה עמוק בסמוך לגלעין כדור הארץ או שמקורה בעומקים רדודים יותר.[1]
כמה גאולוגים מטילים ספק בטענה שמקור הנקודה החמה של איסלנד זהה לנקודות חמות אחרות דוגמת הנקודה החמה של הוואי. בעוד ששרשרת איי הוואי והרי המצולה אמפרור (Emperor Seamounts) צפונית להם מדגימים בבירור את עקבות תנועת הלוח הפסיפי מעל הנקודה החמה של הוואי לאורך זמן, אין שום סימן לתנועה כזו באיסלנד.
אחת ההשערות היא שתימרת מעטפת פועלת מתחת לאיסלנד, ושהנקודה החמה היא ביטויה על פני השטח. התימרה מגבירה את רמת הגעשיות שכבר קיימת בשל תהליך התרחקות הלוחות, הן במרכז האי והן ברכס רייקיאנס (Reykjanes) מדרום מערב לאזור הגעשי העיקרי של איסלנד. משערים שהתימרה צרה למדי, ייתכן שקוטרה כ-100 קילומטרים, והיא מגיעה עד לעומק של 400 עד 650 קילומטרים מתחת לפני השטח של כדור הארץ, וייתכן שעד לגבול שבין הגלעין למעטפת.
מחקרים הראו שהטמפרטורה של הנקודה החמה גבוהה רק ב-50 עד 100 מעלות מסביבתה, הפרש שאינו גדול מספיק על מנת לגרום לתימרה לצוף.
השערה שנועדה להסביר את היעדר הסימנים להתקדמות לוח מעל תימרת המעטפת לאורך זמן טוענת כי התימרה שהתה במשך זמן רב תחת הקראטון של גרינלנד.
Nichols, A. R. L.; Carroll, M. R.; Höskuldsson, Á. (2002). "Is the Iceland hot spot also wet? Evidence from the water contents of undegassed submarine and subglacial pillow basalt]s". Earth and Planetary Science Letters. 202 (1): 77–87. Bibcode:2002E&PSL.202...77N. doi:10.1016/S0012-821X(02)00758-6.
