בתוך בית כלא בסנטיאגו של שנות ה-70, חיימה, אסיר צעיר שהורשע בעוון עבירה אלימה ובלתי מוסברת כלפי חברו הטוב ביותר, אותו דקר מאחר שלא ידע איך לבטא את תשוקתו אליו, ונפגש במקרה עם "הסוס", אחד המנהיגים והאסירים המבוגרים בכלא. בחיפוש אחר הגנה, חיימה מפתח עם הגבר יחסי חיבה ורוך, מגלה את אהבתו ואת הצורך לזכות להכרה, ובהמשך, כשהוא הופך ל"הנסיך", הוא מהרהר לבסוף לגבי זהותו המינית, ולגבי הסיבה לפשע שהכניס אותו לבית הכלא.
פרויקט העיבוד הקולנועי לרומן היחיד שכתב מריו קרוז, סופר לא מאוד מוכר, הוערך לפני שנים רבות על ידי הקולנוענית אלישיה שרסון, שניהלה שיחות עם המחזאי לואיס בארלס להכנת התסריט.[5] תקופת השיא של הרומן ההומו-ארוטי של קרוז הייתה בשנות ה-70. הוא מעולם לא היה זמין בחנויות הספרים, וניתן היה לרכוש אותו רק בדוכני העיתונים ברחוב סן דייגו בסנטיאגו, והפך לרומן קאלט. הבמאי סבסטיאן מוניוז גילה עליו במקרה, וגם בארלס עצמו, שעידן את התסריט לצורתו הסופית.[1] לאחר מכן הצטרפו לפרויקט צוותי ההפקה הצ'יליאניים "סרטי נינה נינו" ו"סרטי אל אוטרו", יחד עם "לה טירו סיין" הארגנטינאי ו"בי רבולושן פיקצ'רס" הבלגי. צוות השחקנים הושלם עם השחקנים יוצאי הצבא אלפרדו קסטרו (מרחוק, The Club) וגסטון פולס (תשע מלכות), לצד השחקנים הצעירים חואן קרלוס מלדונדו (מהטלוויזיה, בתפקיד המפתח הראשון שלו בסרטים), סבסטיאן איילה (שחקן תיאטרון ובמאי קולנוע) ולוקאס בלמסדה (תיאטרון וטלוויזיה, ואחיו הצעיר של השחקן הצ'יליאני פדרו פסקל).
ביקורת
במהלך פסטיבל ונציה, רוב העיתונות המתמחה באיטליה העריכה את הסרט באופן חיובי. מרטינה בארון מ-Cinematographe כתבה: "סרט של חושניות פזיזה. סרט מטריד, בפראותו המינית, הרגשית והפרימיטיבית רבת-הפנים",[6] סמואל ססטיירי מ-PointBlank כתב: היצירה הראשונה של הקולנוען הצ'יליאני סבסטיאן מונוז היא שיר מסנוור של אהבה ומוות, בין הנאה לכאב"[7], קרלו ולרי מ-Sentieriselvaggi כתב: "סרט קלאוסטרופובי, אך יחד עם זאת מלא בדחפים תאוותיים. מחניק ונלהב כחיבוק אחרון לפני פרידה".[8] לבסוף הסרט זכה בפרס ה-Queer Lion מהסיבות הבאות, לפי חבר המושבעים:
"הנסיך" הוא דיוקן מלא תשוקה של חיים בכלא צ'יליאני עם עלייתו של אלנדה לשלטון בשנת 1970. לעומת האכזריות הפראית של חיי הכלא עומדת מערכת יחסים רגשית אינטנסיבית בין אסירים. בהנהגתו של אלפרדו קסטרו העז, צוות השחקנים המצוין מעניק הופעות מסעירות של תסריט רב עוצמה שמעביר את הקבלה הפרדוקסלית של קשרים הומוסקסואליים בכלא בתקופה בה הם לא היו מקובלים מבחינה חברתית. סרט הבכורה של סבסטיאן מוניוז כבמאי הוא חקירה נועזת וטעונה אירוטית של ההיסטוריה הקרובה, אשר חושפת רכות בלתי צפויה בליבה.[9]
המקור באנגלית
El Príncipe is a passionate portrait of life in a Chilean prison on the eve of Allende’s rise to power in 1970. The savage brutality of prison life is contrasted by intensely emotional relationships between prisoners. Led by a towering Alfredo Castro, the excellent ensemble cast give stirring performances of a powerful script which conveys the paradoxical acceptance of gay attachments in prison at a time when it was not socially acceptable. Sebastián Muñoz’s directorial debut is a bold and erotically charged exploration of recent history which reveals an unexpected tenderness at its heart.
לאחר הזכייה בפרס ה-Queer Lion וקבלת ביקורות טובות באירופה, ההסתכלות האמריקאית הראשונה על הסרט, שהגיעה מבויד ואן הויג מהוליווד ריפורטר (שהיה בעבר בחבר השופטים של פרס ה-Queer Lion[10]), הייתה דווקא שלילית, ובשורה התחתונה הוא כתב: "פנטזיית כלא נטולת אישיות".[11]
אתר Rotten Tomatoes נתן לסרט ציון של 92% ודירוג ממוצע של 7.38/10 בהתבסס על 13 ביקורות.[12]
