ב-1458 שכנע אביו של הנס, כריסטיאן הראשון את מועצת הממלכה הנורווגית לבחור בבנו הבכור כמי שיעלה לכס המלוכה הנורווגי לאחר מותו. הכרזה דומה התקיימה בשוודיה. ב-1467 הוכרז הנס כיורש הכתר בדנמרק. בנורווגיה עשה הנס שימוש בתואר יורש הכתר, אך תואר זה לא הוכרה באופן מידי על ידי המועצה הנורווגית. כתוצאה מכך, עם מותו של כריסטיאן במאי 1481, מעמדו של הנס בדנמרק היה ללא עוררין, בעוד שבנורווגיה לקחה המועצה על עצמה את הסמכות המלכותית והחלה תקופת אינטררגנום. לא היו מועמדים רציניים להתמודדות על כס המלוכה להוציא את הנס, אך המועצה הייתה נחושה לשמור על מעמדה של נורווגיה כממלכה ריבונית. מפגש משותף של המועצות של דנמרק, שוודיה ונורווגיה התקיים ב-13 בינואר1483 בהאלמסטד כדי לנסח את התנאים לבחירתו של הנס כמלך (Haandfæstning). חברי המועצה השוודית לא הצליחו להגיע למפגש, אך המועצות הדניות והנורווגיות המשיכו בדיונים כדי לנסח הכרזה משותפת על התנאים לשלטונו של הנס ובחרו בו כמלך. התקווה הייתה ששוודיה תקבל יותר מאוחר את המסמך ותכיר בהנס כמלך. בסופו של דבר, הוכתר הנס כמלך דנמרק ב-18 במאי בקופנהגן וכמלך נורווגיה ב-20 ביולי בטרונדהיים.
בשנות מלכותו הראשונות יישם הנס מדיניות מאוזנת. באמצעים דיפלומטיים הוא ניסה להחליש את מעמדו של עוצר הממלכה, סטן סטורה הזקן וכן חפץ לרכוש לו בעלי ברית חדשים. הוא גם היה המלך הראשון של דנמרק שקיים שיתוף פעולה עם רוסיה. לאחר ההסכם שנחתם ב-1493, אסר איוואן השלישי את כל הסוחרים של ברית ערי הנזה שפעלו בנובגורוד והצית את מלחמת רוסיה-שוודיה (1496 - 1499). ערי הנזה הוטרדו גם במלחמה סמויה על ידי שודדי ים דנים.
מדיניות הפנים של הנס עמדה בסימן של תמיכה כלכלית בסחר הדני ובמינויים של פשוטי העם כפקידים ממשלתיים ואפילו כחברי המועצה, צעדים שעוררו את חמתה של האצולה. החשובה מבין יוזמותיו הייתה ככל הנראה הקמתו של הצי המלכותי הדני כצי קבוע, שבשנים הבאות ימלא תפקיד חשוב.
על פי הסכם ריבה (Ribe), הדיאט של האצילים של הדוכסויות של שלזוויג והולשטיין נבחרו מקרב בניהם של הדוכסים הקודמים. אצילים רבים בשלזוויג והולשטיין העדיפו את אחיו הצעיר של הנס, פרדריק, אך הנס הצליח לגרום לבחירתם של שני בניו של המלך הקודם כדוכסים שותפים. למרות שבתחילה הוסכם שהם ימשלו בדוכסויות במשותף, עם הגעתו של פרדריק לבגרות ב-1490, התפלגו הדוכסויות.
ב-6 באוקטובר1497, כבש הנס את שוודיה במהלך מסע צבאי קצר ויעיל והביס את סטן סטורה הזקן בקרב רוטברו לאחר שהצליח לחתור תחת מעמדו על ידי גיוס לצדו של רוב האצולה השוודית. סטן סטורה נכנע לפני המלך הנס בסטוקהולם והשלים עמו. הנס הוכתר כמלך שוודיה ולסטן סטורה ניתן המעמד הגבוה ביותר בשוודיה לאחר זה של המלך.
ב-1500 עשה הנס ניסיון הרה אסון לכבוש את מחוז דיטצארסטשן (כיום חלק משלזוויג-הולשטיין), אזור שמאז ומתמיד שאפו מלכי דנמרק לספח אותו לתחום ממלכתם, אך במציאות הוא היה רפובליקה עצמאית של איכרים תחת שלטונו הרופף של הנסיך-הארכיבישוף של ברמן. באמצע ינואר אותה שנה, שכר הנס את "המשמרות השחורים" של שכירי החרב האכזריים והאלימים מהולנד וממזרח פריזיה, בפיקודו של תומאס סאלנץ, שלפני כן פעלו בשירותו של מגנוס, דוכס סאקסה-לונבורג.
כדי לבצע את המהלך הזה בהצלחה, הוא פנה ראשית דרום-מזרחה דרך לונבורג, וינסן והופטה וחצה את נהר האלבה לכוון ברגדורף. משם פנו המשמרות השחורים צפון-מערבה, דרך הולשטיין לכיוון דיטמרש. יחד עם אחיו, פרדריק, ניהל הנס מערכה נרחבת יחד עם המשמרות השחורים, אך תושבי דיטמרש, בפיקודו של וולף איזברנד לכדו את רוב אנשי המשמרות בהמינגשטדט, לאחר שהם פתחו את הסכרים שהגנו על השטחים המישוריים והציפו את הדרך הראשית. כתוצאה מכך ניסיונו של הנס לשעבד את האיכרים הסתיים בשלב זה.
התבוסה בקרב המינגשטדט ב-17 בפברואר1500 פגעה במוניטין של הנס וב-1501 הדיחה אותו שוודיה מכס המלכות. הנס לחם במלחמה קשה יותר כנגד סטן סטורה וכנגד יורשו, סבנטה נילסון ומשמעותו של עימות זה היה שנתגלעו חיכוכים הן עם האצולה הדנית והן עם ברית ערי הנזה, בעיקר ליבק. ב-1509 בתיווכה של הולנד, הסכימה שוודיה להכרזה שתכיר באופן עקרוני בהנס כמלך שוודיה, אך הוא לא הורשה יותר להגיע לסטוקהולם ולא להיות מוכתר מחדש כמלך שוודיה עד סוף חייו.
בינתיים, הניסיונות הנורווגיים להוות אופוזיציה להנס, דוכאו על ידי בנו, הנסיך כריסטיאן (לימים המלך כריסטיאן השני), ששימש כמשנה למלך בנורווגיה החל מ-1507. בין השנים 1510 – 1512 לחם הנס במלחמה האחרונה מול שוודיה ומול ליבק ובמלחמה זו הייתה דנמרק לראשונה תחת לחץ קשה, אך עם סיועם של האחים הסקוטים ברטון, הוטה הכף לטובתו של הנס, בעיקר בזירה הימית. תוצאות המלחה מבחינתה של שוודיה היו שמירה על הסטטוס קוו, אך ליבק נחלה תבוסה פוליטית וכלכלית במסגרת תנאי השלום.
עבור בני תקופתו, ולעיתים גם בדורות הבאים, הצטייר הנס כ"מלך פשוטי העם", איש פשוט ועליז עם הליכות עממיות. בכל אופן, מתחת לפני השטח, נראה היה שחישוביו הפוליטיים היו מציאותיים. מבחינות רבות הוא היה המקבילה הסקנדינבית ללואי האחד עשר, מלך צרפת ולהנרי השביעי מלך אנגליה.
מותו וקבורתו
מזבח הקבורה של הנס וכריסטינה
הנס מת ב-1513 בטירת אולבורגוס זמן קצר לאחר שנפל מסוסו. הוא נקבר בכנסיית המנזר הפרנציסקני באודנסה. רעייתו, המלכה כריסטינה, שחיה את רוב שנותיה האחרונות במנזר של אודנסה, הזמינה את הפסל הגרמני, קלאוס ברג, כדי שיעצב קפלת קבורה מופלאה, שבה נטמנו היא ובעלה לאחר מותה ב-1521. המזבח בסגנון הגותי המאוחר שעוצב על ידי ברג בין השנים 1515 – 1525, הוא אחד משכיות החמדה הלאומיים של דנמרק. כל אחד משלושת חלקיו מגולף ומוזהב בצורה מורכבת מאוד. הוא שרד את להט האיקונוקלאזם של הרפורמציה הפרוטסטנטית, אולי בשל היותו מקום קבורה מלכותי. בנם של המלך הנס והמלכה כריסטינה, כריסטיאן השני, נטמן גם הוא בקפלה זו יחד עם אשתו, איזבלה מאוסטריה. ב-1807 נהרסה הכנסייה הפרנציסקנית לשעבר, והמזבח בעיצובו של ברג וגופותיהם של שני זוגות המלכים הועברו לקתדרלת קנוט הקדוש, גם היא באודנסה.
.jpg)
