הנביא אל-מוסטפא (פירושו בערבית הוא "הנבחר") חי בעיר אורפליז (Orphalese) במשך 12 שנה, וכעת ממתין לספינה שתשיב אותו לביתו. אך לפני שיוצא הוא למסעו, ניגשים אליו תושבי העיר ומבקשים שיחלוק עמם את חכמתו על אודות החיים וטבע האדם.
הספר מחולק לפרקים כך שכל פרק עוסק בנושא אחר: אהבה, נישואין, ילדים, נתינה, אכילה ושתייה, עבודה, שמחה ועצב, בתים, בגדים, קנייה ומכירה, פשע ועונש, חוקים, חופש, סיבה ותשוקה, כאב, מודעות עצמית, הוראה, ידידות, דיבור, זמן, טוב ורע, תפילה, עונג, יופי, דת ומוות.[1]
מקורות השראה לכתיבת הספר
אף על פי שג'ובראן היה בן העדה המרונית, הוא הושפע גם מהאסלאם ולא רק מהנצרות, במיוחד מהמיסטיקה הסופית המוסלמית. כשהוא מודע להיסטוריה המדממת של לבנון, על מאבקי הסיעות ההרסניים שהתחוללו בארצו, התחזקה אמונתו באחדות הבסיסית של כל הדתות, כאשר הוריו שימשו לו כדוגמה אישית בהכנסת אורחים ואנשים מכל הדתות, אל פתח ביתם. חיבורים, קשרים והקבלות נעשו גם בין יצירתו זו של ג'ובראן ליצירתו של ויליאם בלייק, כמו גם לרעיונותיהם התאולוגיים של וולט ויטמן וראלף וולדו אמרסון, כמו גלגול הנשמות ונשמת העל. מקורות השראה כלליים יותר לכתיבת הספר הם אמנות ערבית ואיסלאמית, קלאסיציזם ורומנטיציזם אירופאי (לדוגמה: לאונרדו דה וינצ'י, ויליאם בלייק ואוגוסט רודן), התנועה הפרה-רפאליטית והסימבוליזם והסוריאליזם המודרניים.
לג'ובראן היו מספר קשרים חזקים לדת הבהאית, אשר התחילו בסביבות שנת 1912. אחת מידידותיו של ג'ובראן, ג'ולייט תומפסון, ציירת אשר הייתה בעצמה בהאית באמונתה, העידה על מספר אנקדוטות המתייחסות לקשר של ג'ובראן אל הדת הבהאית. היא נזכרה שג'ובראן פגש בעבדוּל בהאא', מנהיגה של הדת הבהאית, במהלך מסעותיו של האחרון אל המערב, כדי להטיף ולצרף מאמינים חדשים אל חיק הדת. במהלך אפריל 1912, באי מנהטן, נפגש ג'ובראן עם עבדוּל בהאא' באופן אישי, כדי לצייר את ציור הדיוקן שלו . מאוחר יותר ג'ובראן סיפר לתומפסון שהוא לא היה מסוגל לישון, לילה לפני פגישתו עם בהאא'. כמו כן אמר ג'ובראן שבעבדוּל בהאא' הוא ”ראה את הבלתי נראה והרגיש שהוא נמלא בשלמות”. ב-1928, לאחר מותו של עבדוּל בהאא', במהלך צפייה בסרט דוקומנטרי עליו, ג'ובראן עלה לבמה כדי לדבר והכריז בדמעות על מעלתו הרוחנית הגבוהה של עבדוּל בהאא' ועזב את האירוע כשהוא עדיין בוכה.
ספרי המשך
הספר השני בסדרה, גן הנביא, מתאר את שובו של אל-מוסטפא לבית הוריו, שם הוא פוגש בתשעת תלמידיו ומשוחח עמם על אודות יחס האדם לטבע.[2] הספר פורסם בשנת 1933 לאחר מותו של ג'ובראן. את התרגום העברי כתב אהרון בר, עם איורים מאת עדית פאנק.
לספר השלישי והאחרון בסדרה, מות הנביא, נכתב משפט אחד בלבד[3]:
"וישוב אל-מוסטפא אל העיר אורפליז... ויסקלוהו באבנים למוות בכיכר-השוק; ויקרא הוא לכל אבן שם ברכה."
