המשטרה הרפואית (ברוסית: Медицинская полиция) היה גוף של משרד הפנים הרוסי האחראי לפיקוח וניהול תחום התברואה ומניעת התפשטות מגפות.
היסטוריה
התחום הרפואי והתברואתי ברוסיה החל עם הקמת המשטרה הרפואית בראשית המאה ה-19 כחלק ממשרד המשטרה. מאז שנת 1826, תחום זה היה כפוף לניהול משרד הפנים הקיסרי.
בפרובינציות היו מחלקות רפואיות הכפופות למשטרה הרפואית שביצעו משימות רפואיות ומשטרתיות "למניעת הגורמים ששימשו מקורות למחלות באוכלוסייה", פעילויות רפואיות וכלכליות "לטיפול בחולים באמצעות הסדרת בתי חולים והבטחת עבודתם" וכן פעילויות משפטיות לאכיפת הסגר בעת הצורך.
עבודת המחלקות הרפואיות הוסדרה תחילה על ידי צו ממשלתי משנת 1797, שניתנה לרשויות הרפואיות ויצרה את הבסיס לחוק הרפואי משנת 1857, שכלל סעיפים בנושא פיקוח סניטרי, פיקוח על הניקיון בערים בתחום המזון, פרסום כללים והוראות לגבי קיום "בריאות הציבור" במחוזות, השתתפות בדיון בבניית מפעלים רפואיים, ביקורת על מפעלים, דיור העובדים, אוכל ומשקאות.
העובדים במשרה מלאה במחלקות הרפואיות המחוזיות היו רופאים עירוניים ומחוזיים שביצעו עבודות שונות כולל מאבק נגד מחלות זיהומיות ופיקוח סניטרי. בערים עבודה זו בוצעה על ידי רופאי ערים, שמספרם היה תלוי בתחנות המשטרה בעיר.
במחצית השנייה של המאה ה-19, הטיפול בבריאות הציבור (בעיקר באזורים כפריים) עבר לגופי הרפואה המחוזית. אחד האירועים החשובים ברפואת המחוזות היה מחקר סניטרי-סטטיסטי מאסיבי על שכיחות, התפתחות גופנית ודמוגרפיה במטרה לשפר את התברואה ברוסיה ולארגן טיפול רפואי לאיכרים. בתהליך הפעילות של מוסדות אלה וגופי ניהול העיר, הם עמדו בפני השאלה של יצירת ארגון רפואי ותברואתי שאינו תלוי במחלקה הרפואית של משרד הפנים.
הארגון התברואתי הראשון במחוזות ברוסיה אורגן בפרם בשנת 1872. עד שנת 1913, מתוך 93 מחוזות, רק 30 היו ארגונים סניטריים, בהם עבדו 257 רופאים: 70 רופאים סניטריים מחוזיים, 24 אפידמיולוגים ומעבדות עבדו ב-49 ערים מתוך 1,063.
לאחר הקמת ברית המועצות, ב-15 בספטמבר 1922, בצו הסובנרקום "על הגופים הסניטריים של הרפובליקה", הנחשב ליום בו נוצר השירות הסניטרי-אפידמיולוגי, נוצרה התחנה הסניטרית-אפידמיולוגית הראשונה והשירות החל להתפתח כשירות ממלכתי לתברואה ומגפות, שהחליף את המשטרה הרפואית הקיסרית.
ראו גם
