ערך הלירה הטורקית אל מול הדולר בין 2017 ל-2021. שווי הלירה הממוצע בשנת 2017 היה 3.65 לירות לדולר, ובשנת 2022 המשיך השווי לצלול והתרסק עד לשווי של 18.23 לירות לדולר.
המשבר הכלכלי בטורקיה (בטורקית: Türkiye döviz ve borç krizi – משבר החוב והמטבע בטורקיה) הוא משבר פיננסי וכלכלי מתמשך בטורקיה. הוא מאופיין בצניחת ערכה של הלירה הטורקית (TRY), אינפלציה גבוהה, עליית מחירי האשראי, ועליה באי יכולות להחזיר הלוואות בכלל המדינה. הגורמים העיקריים למשבר הם הגרעון המופרז בחשבון המדינה השוטף, יחד עם חובות פרטיים כבדים במטבע חוץ. זאת, בשילוב עם הסמכותיות הגוברת של נשיא טורקיהרג'פ טאיפ ארדואן ועמדותיו הלא שגרתיות בכל הנוגע למדיניות הריבית.[1][2][3] יש הרואים בחיכוכים הגאופוליטיים עם המערב כגורם נוסף למשבר. זאת, בין היתר עקב הטלת סנקציות על טורקיה מצד ממשל טראמפ, בעקבות מעצרו של הכומר האמריקאי אנדרו ברנסון, אשר נכלא באשמת ריגול לאחר ניסיון ההפיכה הטורקית הכושל ב-2016. הסנקציות הכלכליות התבטאו בהכפלת המכסים על טורקיה ובדגש על פלדה ואלומיניום.[4][5]
בשלביו הראשונים התאפיין המשבר בגלי פיחות משמעותיים בלירה הטורקית, ובהמשך התאפיין באי יכולתם של תאגידים לשלם חובות, מה שגרר את התכווצות הצמיחה הכלכלית של טורקיה. עם העמקת המשבר, שיעור האינפלציה הפך דו ספרתי, והביא את טורקיה למצב של סטגפלציה (אינפלציה גבוהה יחד עם צמיחה איטית ואבטלה). המשבר הביא לסיומה של תקופת צמיחה אינטנסיבית תחת שלטון ארדואן, שניזונה מתנופה בענף הבניה, השקעות זרות ואשראי זול.[6]
הכלכלה החלה להתאושש קלות במהלך שנת 2020 על רקע מגפת הקורונה, אך התאוששות זו הגיעה לסיומה בתחילת שנת 2021 עם ירידה חדה בשער הלירה הטורקית, וזאת בעקבות החלפתו של נגיד הבנק המרכזי נאסי אגבאל, בנגיד שהאפ קבצ'ולו, שחתך את שיעור הריבית מ-19% ל-14%.[7] מהלך זה גרם לירידת ערך הלירה ב-44% בשנת 2021.[8]
על פי ההערכות, המשבר הכלכלי גרם לירידה משמעותית בפופולריות של ארדואן ושל מפלגת הצדק והפיתוח. ירידה זו התבטאה בהפסד המפלגה בבחירות לרשויות המקומיות בערים הגדולות בטורקיה ב-2019, כולל באיסטנבול ובאנקרה.[9][10]
גירעון בחשבון השוטף וחוב במטבע החוץ
היצוא של טורקיה כאחוז מהיבואחובות ממשלתיים של מדינות נבחרות באירופה
הכלכלה הטורקית מתאפיינת מזה שנים בשיעור חיסכון נמוך. מאז תחילת שלטונו של ארדואן בשנת 2002, גירעונותיה של טורקיה היו עצומים – 33.1 מיליארד דולר ב-2016, 47.3 מיליארד דולר ב-2017,[11] ועד ל-51.6 מיליארד דולר ב-2018. מדובר בגרעונות מהגדולים בעולם.[12] קודם למשבר, כלכלת טורקיה הסתמכה על זרימת הון מבחוץ כדי לממן עודפים במגזר הפרטי, כאשר הבנקים והחברות הגדולות של טורקיה נהגו ליטול הלוואות עתק, לעיתים קרובות במט"ח. המשמעות היא שכדי לממן את הגרעון שלה, טורקיה נדרשה לכ-200 מיליארד דולר בשנה, אך בפועל, יתרות המט"ח שלה עמדו על כ-85 מיליארד דולר בלבד.
מדיניותו של ארדואן טרם המשבר התמקדה בהוצאות ממשלתיות רחבות, במיוחד בתחומי הבניה, המחקר והחינוך.[13][14] לדברי מזכ"ל איגוד העסקים של טורקיה, מאחורי התנהלות זו עמד חוסר האמון של ארדואן בקפיטליזם המערבי מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008. בנוסף, התנהלותו האגרסיבית של ארדואן בסוריה הביאה להוצאות כלכליות משמעותיות נוספות, במיוחד הפלישה הטורקית לכורדיסטן הסורית, שמעבר לעלויותיה, הביאה לערעור ביחסי ארצות הברית-טורקיה והובילו לתפיסה מערבית של משטר ארדואן כתוקפן.[15][16][17]
כבר בתקופה שקדמה למשבר, זרימת ההשקעות הזרות בטורקיה החלה לרדת בשל חילוקי דעות פוליטיים בין ארדואן לבין מדינות שהיוו מקורות עיקריים להשקעות אלו (כגון גרמניה, צרפת והולנד). בעקבות ניסיון ההפיכה ב-2016, תפסה הממשלה את נכסיהם של אזרחים טורקים רבים, בטענה שלאחרונים היה קשר מסוים להפיכה. בנוסף, כישלון ניסיון ההפיכה הביא לכך שארדואן חיזק את אחיזתו בטורקיה, ומנע דיווחים חופשיים ומהימנים אודות המצב הפיננסי של טורקיה, ובכך הרחיק משקיעים זרים נוספים.[18] למרות הירידה בהשקעות, ארדואן לא התייחס ברצינות לחששות לפיהם חברות זרות המשקיעות בטורקיה עלולות להירתע מחוסר היציבות הפוליטית של המדינה. לצד זאת, ערך הלירה הטורקית החל לרדת, מה שפגע עוד יותר באטרקטיביות ההשקעות הזרות.[19] לצורך השוואה, בין ינואר למאי 2017, משקיעים זרים מימנו 13.2 מיליארד דולר מהגירעון הטורקי, שהיה אז בגובה 17.5 מיליארד דולר. במהלך אותם חודשים ב-2018, ההשקעות מימנו 763 מיליון דולר בלבד מתוך גירעון רחב יותר, של 27.3 מיליארד דולר.[20]
עד סוף 2017, החוב התאגידי במטבע חוץ בטורקיה יותר מהכפיל את עצמו ביחס לגודלו בשנת 2009, והגיע עד לגובה של 214 מיליארד דולר.[21] החוב החיצוני הגולמי של טורקיה, הציבורי והפרטי כאחד, עמד בסוף שנת 2017 על 453.2 מיליארד דולר.[22] נכון למרץ 2018, הטורקים היו צריכים לפרוע חוב חיצוני (ציבורי ופרטי) של 181.8 מיליארד דולר בתוך שנה.[23] אחזקות תושבי חוץ במניות מקומיות טורקיות עמדו בתחילת מרץ על 53.3 מיליארד דולר ובאמצע מאי על 39.6 מיליארד דולר, והחזקות תושבי חוץ באג"ח ממשלתיות מקומיות עמדו על 32.0 מיליארד דולר בתחילת מרץ ועל 24.7 מיליארד דולר באמצע מאי.[24] הבעלות הכוללת של תושבי חוץ במניות טורקיות, אג"ח ממשלתיות וחוב תאגידי צנחה משיא של 92 מיליארד דולר באוגוסט 2017 ל-53 מיליארד דולר בלבד נכון ל-13 ביולי 2018.
במהלך שנות המשבר, הציעה הממשלה תוכניות פעולה שונות להתמודדות עמו. אלו כללו הפחתה בהוצאות הממשלתיות, השהיית פרויקטים שטרם יצאו לפועל והגדלת הייצור באופן שיגדיל את מקומות העבודה. עם זאת, תוכניות אלו לא הצליחו לבלום את המשבר.[25]
במהלך שנת 2021, חתכו סוכנויות דירוג האשראי מודי'ס ופיץ' את דירוג החוב הטורקי לדרגה B2, ו-BB (בהתאמה) עם תחזית שלילית.[26]
ב-4 ביולי בשנת 2022 הגיע שיעור האינפלציה השנתי בטורקיה ל-78.6%, כאשר מחירי המזון הוכפלו ועלויות ההובלה גדלו ב-123%. מתחילת השנה, הלירה הטורקית איבדה 20% מערכה מול הדולר.[27] יצוין, כי מאז 2021 קיים גל אינפלציה עולמי, אך שיעור האינפלציה בטורקיה הוא גבוה במיוחד ביחס לשיעור האינפלציה ביתר מדינות העולם.
התערבות ארדואן במדיניות הבנק המרכזי
הצמיחה הכלכלית שקדמה למשבר באה לידי ביטוי בתמריצים פיסקאליים ומוניטאריים לתעשיית הבנייה, וכתוצאה מכך נותרו מבנים חדשים שלמים שלא נמכרו. זאת, בנוסף לפרויקטים מפוארים לא רווחיים כמו גשר סולטן סלים יבוז (בתמונה).
במהלך השנים שקדמו למשבר, טורקיה חוותה אינפלציה גבוהה משמעותית בהשוואה לשווקים מתעוררים אחרים.[28] באוקטובר 2017 עמדה האינפלציה בטורקיה על 11.9%, השיעור הגבוה ביותר מאז יולי 2008.[29] בשנת 2018, שער החליפין של הלירה האיץ את ההידרדרות, והגיע לרמה של 4.0 לירות לדולר עד סוף מרץ, 4.5 לירות לדולר עד אמצע מאי, 5.0 לירות לדולר עד תחילת אוגוסט ו-6.0 וכן 7.0 לירות לדולר עד אמצע חודש מאי. כלכלנים רבים סברו, כי אובדן ערך הלירה הוא תוצאה ישירה של התערבות ארדואן במדיניות הבנק המרכזי של טורקיה, ובמיוחד העובדה שארדואן מנע מהבנק המרכזי לבצע התאמות נדרשות בשער הריבית.[30][31]
ארדואן, שאמר שהריביות שאינן בשליטתו הן "האם והאב של כל הרוע",[32] שיתף תיאוריות ריבית לא שגרתיות בראיון לבלומברג ב-14 במאי 2018 ואמר כי "הבנק המרכזי לא רשאי לסטות מהוראות הנשיא".[33] ביקורת נוספת על ארדואן בהקשר זה, הייתה שבחר להסתמך על אנשי מקצוע על בסיס נאמנותם אליו, ולא על בסיס מקצועי.[34] ארדואן אף עירב ענייני דת במדיניותו הכלכלית, והתבטא באופן אסלאמיסטי בהקשר זה מספר פעמים. כך, למשל, ציין כי בנקאות מבוססת אינטרסים היא בגדר חראם (אסורה על פי האסלאם).[35][36] ארדואן אף התייחס להעלאת שיעור הריבית כאל "בגידה". למרות התנגדותו של ארדואן, הבנק המרכזי של טורקיה ביצע העלאות ריבית חדות על מנת לבלום את האינפלציה.[37]
ב-22 בנובמבר 2021, נשא ארדואן נאום בישיבת הממשלה, ובו הכריז כי מדיניות ריבית הדוקה לא תוריד את האינפלציה. ארדואן נשבע במסגרת הנאום כי טורקיה תנצח ב״מלחמת העצמאות הכלכלית״ שלה. לאחר נאום זה, הלירה הטורקית צללה לשפל שיא של 13.44 לירות לדולר, ולאחר מכן התאוששה קלות ל-12.75 לירות לדולר. לאחר הנאום, חברות בינלאומיות רבות, דוגמת אפל, חדלו לבצע מכירות בלירה טורקית. נאום נוסף של ארדואן ב-20 בדצמבר 2021, בו התעקש ארדואן כי על הבנק המרכזי להמשיך בהפחתת הריבית, הביא לירידה חדה נוספת של הלירה לשפל שיא חדש, עד ל-17.60 לירות לדולר.
על אף האינפלציה המתמשכת, באופן מפתיע הוריד ממשל ארדואן את שער הריבית במהלך ספטמבר 2022, וזאת בניגוד לכך שבלימת אינפלציה לרוב נעשית על ידי העלאת הריבית.
הכלכלן פול קרוגמן תיאר את המשבר המתגלגל כ"משבר מטבע וחוב קלאסי, כזה שראינו פעמים רבות", והוסיף: "בתקופה כזו, איכות ההנהגה חשובה במיוחד. יש צורך בפקידים בעלי הבנת המצב, בעלי יכולת תגובה נכונה ובעלי אמינות מספקת על מנת שהשווקים יתנו להם את הספק. לחלק מהשווקים המתעוררים יש את הדברים האלה, והם מחלצים את הכלכלה מהמשבר בצורה טובה למדי. למשטר ארדואן אין דבר מזה."[38]
ביוני 2023, שינה ארדואן את מדיניות הריבית. הריבית הועלתה מכ-6.5% ל-15%. כשהחל הלחץ של ארדואן על הבנק המרכזי להורדת הריבית היא עמדה על 19%.[39]
ההשלכות בטורקיה
דעותיו הלא שגרתיות של ארדואן בנוגע לשער הריבית, נחשבות לגורם מרכזי למשבר.
כחלק מהמשבר, הבנקים בטורקיה העלו ללא הרף את שיעורי הריבית על הלוואות לעסקים ולמשכנתאות, לשיעורים של של 20% בשנה, ובכך עצרו את הביקוש מצד עסקים וצרכנים. עם גידול מקביל בפיקדונות, החל להצטמצם הפער בין סך הפיקדונות לסך ההלוואות, שהיה מהגבוהים בשווקים המתעוררים.[40][41] עם זאת, התפתחות זו הובילה גם לעליה במבנים חדשים בפאתי הערים הגדולות של טורקיה שנותרו ריקים. זאת, עקב שילוב עם תנופת ענף הבניה תחת מדיניותו של ארדואן בשנים שקדמו למשבר. יש הטוענים כי מדיניות זו נבעה מכך שרבים מבעלי בריתו העסקיים של ארדואן היו פעילים מאוד בענף זה.[41] במרץ 2018 ירדו מכירות הדירות ב-14% ומכירות המשכנתאות ירדו ב-35% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2017. נכון למאי 2018, כ-2,000,000 בתים בטורקיה עמדו ריקים, פי שלושה ממספר הדירות החדשות שנמכרו.
הגירעון הטורקי החל להצטמצם במחצית השנייה של 2018, עקב ירידת שער החליפין של הלירה. מגמה זו נתפסה כסימן להתאזנות הכלכלה הטורקית.[42] עם זאת, הלירה חזרה לרדת באופן חד בתחילת 2021.
כתוצאה מהמדיניות המוניטרית המוקדמת יותר שהתבססה על "כסף זול", המשבר הביא למיתון בכלכלה הטורקית.[43] במהלך יוני 2018, הוושינגטון פוסט ציטט גורם פיננסי טורקי בכיר לפיו "שנים של מדיניות חסרת אחריות חיממו יתר על המידה את הכלכלה הטורקית."[44]
המשבר הביא לעלייה בשיעור ההתאבדויות בטורקיה, כאשר אירועים מרכזיים היו עובד ששרף את עצמו בכניסה לפרלמנט הטורקי בינואר 2018[45] ואדם נוסף ששרף את עצמו בלשכת המושל של האטיי.[46] בנוסף, ארבעה אחים נמצאו מתים בדירה בפאטיח, איסטנבול בנובמבר 2019, לאחר שהתאבדו כיוון שלא הצליחו לשלם את חשבונותיהם.
^"Securities Statistics"(PDF). Türkiye Cumhuriyet Merkez Bankası (Central Bank of the Republic of Turkey). 18 במאי 2018. ארכיון(PDF) מ-13 ביוני 2018. נבדק ב-30 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
