המרכזלדמוקרטיה וזכויות עובדים (DWRC) הוא ארגון ללא מטרות רווח פלסטיני, שאינו משויך לאף מפלגה פוליטית. DWRC הוקמה בשנת 1993 על ידי קבוצה של איגודים מקצועיים, עורכי דין, אקדמאים ואישים פוליטיים בחברה הפלסטינית כדי להגן על זכויות העובדים ולקידום צדק חברתי. המייסדים כוללים את חסן ברגותי (מזכ"ל הפדרציה הבינלאומית לאיגודי עובדי ההוראה בארצות ערב)[1], וגסאן חטיב (שר התכנון לשעבר ועיתונאי ותיק)[2]. DWRC ממוקמת ברמאללה וכן יש לה סניף בעיר עזה .
חשיבות הארגון
בשנת 2000 אישר הנשיא הפלסטיני את חוק העבודה הפלסטיני הראשון. עם זאת, על פיה- DWRC, חוק העבודה היה חסר שיניים[3][4],
ועורכי דין ומאגדי עובדים מטעם DWRC פעלו כדי לעבוד עם מומחים משפטיים של הרשות הפלסטינית כדי להכניס תיקונים לחוק; בשלהי 2005, ה-DWRC הצליחה להשיג הסכמה לחוק עבודה פלסטיני חלופי במועצה המחוקקת הפלסטינית[5].
איחוד האיגודים המקצועיים הגדול ביותר בין הפועלים ברשות הפלסטינית כבר מזמן חדל להיות דמוקרטי על פי מגוון משקיפים; ב-PGFTU שנשלט על ידי הפת"ח לא נערכו בחירות מאז 1981[6][7][8]. ה-DWRC, כעמותה עצמאית שאינה עצמה איגוד עובדים, עמדה בחזית הקריאה ל-PGFTU לתת דין וחשבון[9] בתקשורת הפלסטינית כמו גם בבינלאומית, וארגנה מאות ועדי עובדים דמוקרטיים, ודוחפת לקיום שקיפות מלאה בתנועת הפועלים הפלסטינית[10].
בשנת 2007 ארגון ה-DWRC ארגן את איגוד האיגודים והעובדים העובדים העצמאיים והדמוקרטים בפלסטין, ויזם את הקמת הוועידה הראשונה בסדר גודל ארצי של האיגודים המקצועיים הדמוקרטים והעצמאיים הפלסטינים מזה עשרות שנים, המייצגת למעלה מ-50,000 נשים וגברים.
^Joost R. Hiltermann. "Mass Mobilization under Occupation: The Emerging Trade Union Movement in the West Bank"; MERIP Reports, No. 136/137, West Bank, Gaza, Israel: Marching toward Civil War (Oct. - Dec., 1985), pp. 26-31
^Joost R. Hiltermann. "Behind the Intifada"; Princeton University Press (January 25, 1993)
^Nina Sovich. "Stifling Democracy within Palestinian Unions"; Middle East Report, No. 215 (Summer, 2000), pp. 2-3
^Nina Sovich. "Palestinian Trade Unions"; Journal of Palestine Studies," Vol. 29, No. 4 (Autumn, 2000), pp. 66-79