המרכז הישראלי לנפגעי כתות הוא חברה לתועלת הציבור המסייעת לנפגעי כתות ולבני משפחותיהם. המרכז מסייע בחשיפת גופים כיתתיים הפועלים באופן פלילי.
אודות המרכז
המרכז הוקם בשנת 2006 על ידי העיתונאית איילת קדם, שחדרה למספר כתות לצורך תחקירים עבור ידיעות אחרונות, לצד קבוצה נוספת של אישים ששמרו על עילום שם. קדם שימשה כמנכ"לית הראשונה של הארגון[2]. בתחילה נקראה החברה "קו למסלול – חברה לתועלת הציבור בע"מ". היא שינתה את שמה ל"המרכז לנפגעי כתות בישראל" ולאחר מכן לשמה הנוכחי[3].
המרכז מסייע בייעוץ לבני משפחות שיקירם שוהה בכת הרסנית ויוזם פעילות קבוצתית של בני משפחה לצורך תמיכה ופעולה משותפת. המרכז מקיים ערבי עיון, אירועים והרצאות לקהל הרחב.
לעוזבי כתות מסייע המרכז בתהליך ההתנתקות מהכת ובשיקום, הכולל תמיכה, הפנייה לגורמים טיפוליים, קבוצות תמיכה, סיוע משפטי ועוד.
המרכז מספק מידע בנושא כתות, אופן פעולתן, דרכי גיוס נפוצות ועוד. אנשי המרכז מתראיינים באמצעי תקשורת במטרה לקדם את המודעות הציבורית לנושא הכתות ולפעולה נגדן.
המרכז זכה בפרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים לשנים תשע"ב/תשע"ג (2013/2013) בתחום קידום שלטון החוק, ערכי הדמוקרטיה, שמירה על זכויות אדם. הפרס ניתן בעקבות מכתב של אם שבתה יצאה מכת שהמרכז סייע בפירוקה[דרוש מקור].
ביקורת והליכים משפטיים
שטיפת מוח, אחד המושגים המרכזיים העומדים בבסיס ההגדרה של 'כת מסוכנת' על ידי המרכז, שנוי במחלוקת בקרב הקהילה המדעית והטיפולית העוסקת בתחום[4][5]. חלק מהחוקרים מתנגדים לעצם ההגדרה 'כת', וגורסים כי מדובר בתיוג שלילי או כינוי גנאי שניתן להדביקו למיעוטים דתיים[6]. אחרים, סבורים כי חלק מהארגונים המופיעים ברשימת הכתות של המרכז אינן עונות על ההגדרה של כת מסוכנת[3], ומותחים ביקורת על כך שהמרכז, גוף פרטי שאינו פועל על פי סטנדרטים אקדמיים – מצטייר כגוף ממלכתי, ואף ייעץ בשנת 2011 לוועדה ממלכתית בנושא[6].
על פי תחקיר 7 ימים ממרץ 2011, בשנותיו הראשונות נתמך המרכז על ידי איש העסקים החרדי רמי פלר. עוד נחשף בתחקיר כי פלר ומנכ"לית המרכז רחל ליכטנשטיין עבדו שניהם בעבר בארגון החרדי 'יד לאחים' הפועל כנגד התבוללות ומה שמוגדר על ידו כפעילות מיסיונרית בקרב יהודים[3]. בדצמבר 2018 חשף אתר העין השביעית כי בהכנת תחקיר זה היה מעורב היחצ"ן מוטי מורל, שנשכר על ידי אחת הקבוצות שבוקרו על ידי המרכז לנפגעי כתות, במטרה לפגוע בשמו של הארגון[7].
לאורך השנים הותקף הארגון גם על ידי בלוגים אנונימיים, המופעלים ככל הנראה על ידי גורמים שנגדם פעל הארגון[7], בין היתר בטענה כי המרכז פועל מתוך מניעים חרדיים.
בשנת 2009 תבע ארגון בני ברוך - קבלה לעם את המרכז, בעקבות אמירה של המנכ"לית דאז בערוץ 2, בדבר מעשים פליליים של אנשי בני ברוך. המרכז חזר בו מאמירה זו ובמסגרת פשרה משפטית ב 2010 הסיר את הארגון מרשימת הכתות. עם זאת, באוגוסט 2017 פרסם המרכז שוב באתרו טענות כלפי הקבוצה, לאחר שלדבריו צבר מידע נוסף לגביה[8].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ צוות המרכז לנפגעי כתות, נבדק ב-24 ביולי 2016
- ^ אודות הארגון באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות
- ^ 1 2 3 שוש מילוא, החרדים לכתות: מיהם באמת "המרכז הישראלי לנפגעי כתות"?, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 4 במרץ 2011
- ^ תומר פרסיקו, על הדו"ח לבחינת תופעת הכתות בישראל ועל הצורך העמוק במיינד-קונטרול, בלוג 'לולאת האל, 29 במאי 2011
- ^ תומר פרסיקו, תגובה להמלצות הוועדה ל'בחינת תופעת הכתות בישראל', בלוג לולאת האל, 16 ביוני 2011
- ^ 1 2 תומר פרסיקו, בין כתות לתנועות דתיות חדשות – הקמת מרכז מיד"ע, בלוג לולאת האל, 20 באפריל 2014
- ^ 1 2 איתמר ב"ז, תחקירים להשכיר, העין השביעית, 26 בדצמבר 2018
- ^ בני ברוך / קבלה לעם / לייטמן, אוגוסט 2017, באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות (תאריך אחזור: 31 בדצמבר 2017)
