בימי מלחמת העולם השנייה נמנו חברי מפלגה זו עם התומכים העיקריים בשיתוף הפעולה עם הכובש הנאצי ועם אושיות המשטר בווישי.
מנהיגי המפלגה העממית הצרפתית ופעיליה השתתפו בהתלהבות ברדיפות נגד היהודים בצרפת וביישום התוכניות להשמדתם, וחלקם התגייסו כמתנדבים למאמץ המלחמתי הגרמני בחזית נגד ברית המועצות.
המפלגה העממית מומנה על ידי תאגידים גדולים, אם כי הרכבה התבסס בעיקר על חברים ממעמד הפועלים. חרף הרטוריקה האנטיקפיטליסטית, מדיניותה הכלכלית לא דגלה בהלאמת החברות הפרטיות ונטתה יותר אל קורפורטיזם מתון.[1]
אף על פי שהמפלגה העממית הצרפתית לא הכריזה את עצמה כ"פאשיסטית" מוחלטת, היא הלכה ואימצה במפגנים שלה יותר ויותר סמלים וייצוג עצמי מסוג פאשיסטי.
היא שאפה ליצירתם של "אדם חדש" ו"אירופה חדשה" מבלי להדגיש את הצורך להתפשטות טריטוריאלית של צרפת. דוריו ביקש להשתמש בה כדי לרכוש מעמד של מנהיג על לאומי בראשות תנועה עממית לאומית רחבה יותר.
ב-1938 נמנעה עדיין מנהיגות ה-PPF מלהכניס את נושא היהודים והאנטישמיות למצעה ולהשקפת עולמה, והסבירה שלמפלגה יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר לתקוף את היהודים, ובוודאי שלא להגן עליהם. בשנת 1938, פוסטר של PPF קרא לאזרחים שתמכו בה, להמשיך במאבק עבור "פירוק המפלגה הקומוניסטית".
אחרי הפלישה הגרמנית לצרפת ב-1940, התקרבה המפלגה העממית מבחינה אידאולוגית להשקפה נציונאל סוציאליסטית (נאצית). מפלגתו של דוריו הפכה למשתף הפעולה הראשון למעלה בצרפת הכבושה, תמכה בגירוש יהודי צרפת והקימה איגוד מתנדבים על מנת להשתתף המאמץ המלחמתי הנאצי בחזית הסובייטית.
אחרי 1942 נציגי המפלגה העממית הצרפתית עמדו בראש הממשל האזרחי הצרפתי בתוניסיה הכבושה על ידי הגרמנים.
אחרי שחרור צרפת על ידי בעלות הברית המערביות, ז'אק דוריו וחלק מחסידיו נמלטו לזימגרינגן בגרמניה, בה הקימו בינואר 1945 בסיוע האס.אס את ועד השחרור הצרפתי שמטרתו לארגן מלחמת גרילה בצרפת המשוחררת.
מותו של דוריו בהפגזה אווירית של בעלות הברית ב-22 בפברואר1945 ציינה את קיצה של המפלגה העממית הצרפתית.
בצרפת המפלגה פוזרה ב-8 בספטמבר1944 על סמך הצו מ-9 באוגוסט1944 "בנוגע להחזרת החוקיות הרפובליקנית בשטח היבשתי של צרפת"
[2][3]
