כרזה פאוליסטית מימי המהפכה החוקתית. בכרזה נכתב: "חלה עליך חובה. הוועץ במצפונך!"
המהפכה החוקתית היא הכינוי שניתן למרד מזוין כנגד שלטון נשיא ברזילז'טוליו ורגאס, בשנת 1932. המרידה התמקדה במדינת סאו פאולו, ומטרתה הייתה להחזיר את שלטון האוליגרכיות הישנות של מגדלי הקפה ששלטו באמצעות "פוליטיקת הקפה בחלב", בתקופת "הרפובליקה הישנה" עד לעלייתו של ורגאס, הפופוליסט, בהפיכה צבאית בשנת 1930. המהפכה נכשלה, וורגאס שלט לסירוגין עד לשנת 1954, שלטון אשר יצר בברזיל סדר חברתי חדש, שונה לחלוטין מזה שניסו אנשי סאו פאולו לשמר במרידתם.
רקע היסטורי
מסוף המאה ה-19 ועד לשנת 1930 הייתה מדינת סאו פאולו נתונה לתיעוש מואץ, ותעשיית הקפה אותה הובילה הייתה מוצר הייצוא העיקרי של ברזיל. המדינה שלטה למעשה בפוליטיקה הברזילאית, ונשיאי ברזיל וושינגטון לואיס וז'וליו פרסטס היו תושבי סאו פאולו. בסאו פאולו היה רוב מוחלט לתושבים ה"לבנים", ולצאצאי ה"בנדיראנטס" (Bandeirantes) החלוצים הלבנים שיישבו את ברזיל. המדינה, ועימה מדינת מינאס ז'ראיס, היו המדינות המובילות מבחינה תעשייתית ונתנו את הטון מבחינה פוליטית. פוליטיקה זו, שהייתה מבוססת על שחיתות ומרמה כונתה "פוליטיקה של קפה בחלב" (שכן סאו פאולו הייתה יצרנית מובילה של קפה, ומינאס ז'ראיס הייתה יצרנית מובילה של חלב), או פוליטיקה של "קולונלים" (Coroneis) כאשר אין הכוונה לדרגה הצבאית כי אם למעמד של בוסים מפלגתיים ששלטו בפוליטיקה הברזילאית.
בשנת 1930 עלה לשלטון בהפיכה צבאית הנשיא ז'טוליו ורגאס, כשמטרתו המוצהרת סיום העליונות של בני סאו פאולו בפוליטיקה הברזילאית. ורגאס השעה את החוקה של 1891, והחל לפעול ליצירת משטר ריכוזי, שהיה אמור להיות שונה מאוד מהקונפדרציה הרופפת והביזורית שהיטיבה עם יצרניות הקפה הגדולות ובראשן מדינת סאו פאולו.
השפל הגדול בשנת 1929 החמיר מאוד את המצב. מחירי הקפה ירדו מאוד, והאוליגרכיה של סאו פאולו הרגישה עצמה מאוימת הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית. המצב הוחמר כאשר מינה ורגאס למושל המדינה את הקולונל ז'ואו אלברטו דה ברוס, אשר נראה לאוליגרכים כ"איש חיצוני, ופלבאי".
פרוץ המרד
התנועה כנגד משטרו של ורגאס אך החמירה כאשר מונה יליד המדינה, פדרו דה טולידו כמושל המדינה, והחל מיד בקשירת קשר כנגד ורגאס, במטרה המוצהרת להשיב את החוקה שהושעתה.
דה טולידו הצליח לאחד זרמים מנוגדים בפוליטיקה הפאוליסטית - Partido Republicano Paulista) PRP) ו-Partido Democrático) PD) לכלל תנועת מחאה יעילה. בהפגנה ב-23 במאי1932, במרכז העיר סאו פאולו, פתחה המשטרה באש על מפגינים, וארבעה סטודנטים נהרגו. מותם יצר תנועת מחאה מאוחדת שנקראה בראשי התיבות של שמותיהם MMDC (מרטינס, מיראז'יה, דראוסיו וקמרגו). התנועה שילבה את אנשי אוליגרכית הקפה הישנה, עם גורמים שרצו בהקמתה של דמוקרטיה אמיתית בברזיל.
אלפי מתנדבים גויסו על ידי אנשי סאו פאולו, והוקם צבא פאוליסטי, שנפרס לאורך גבולות המדינה, מתוך תקווה לקבל תגבורות ואספקה מן המדינות השכנות.
המנהיגים הצבאיים של המרד ידעו כי הכוחות הפדרליים עליונים לעומתם, וכי אם לא יקבלו סיוע מן המדינות השכנות ייחרץ גורלם. סיוע זה לא הגיע, ובתוך מספר שבועות כותרה העיר סאו פאולו בידי כוחות צבאו של ורגאס. לאחר משא ומתן סוכם כי לראשי המורדים מקרב הצבא תינתן חנינה, וכי האזרחים שעמדו בראש המרד יורשו לצאת לגלות. אנשי סאו פאולו הכריזו על כניעתם ב-3 באוקטובר1932.
תוצאות המרידה
הקונפליקט עלה בחייהם של 634 מורדים על פי הנתונים הרשמיים. נתונים בלתי רשמיים מדברים על מותם של יותר מאלף איש. ורגאס מעולם לא אישר מתן נתונים על מספר ההרוגים בצד הכוחות הפדרליים. היה זה העימות הצבאי הגדול ביותר בברזיל במאה ה-20.
ורגאס הפיק את לקחי המרד, והחל בתהליך של מתן לגיטימציה חוקתית למשטרו, שהביא לאימוץ חוקה חדשה בשנת 1934.
ילידי סאו פאולו מציינים עד היום את המהפכה כסמל חשוב של מדינתם. היסטוריונים ברזילאים רואים במרידה ניסיון אחרון של האוליגרכיות הישנות לשוב ולתפוס בהגה השלטון, יותר מאשר ניסיון לתבוע את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם.
