אליעזר ליפמן זילברמן, עורכו הראשון של "המגיד"דוד גורדון, עורכו של המגיד
"המגיד" היה שבועון עברי, אחד הראשונים בתולדות העיתונות העברית (קדמו לו עלונים תורניים כמו פרי עץ חיים מאמסטרדם, או עלונם של משכילי גרמניה המאסף). המגיד יצא לאור בין השנים 1856–1903, תחילה בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית, ואחר כך בברלין, בקרקוב ובווינה.
בין השנים 1856–1880 נערך "המגיד" על ידי אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון, בין 1880 לשנת 1886 על ידי דוד ודב גורדון, ובין 1890-1886 בידי דב גורדון בלבד. בשנת 1890 העביר יעקב שמואל פוקס (פוכס) את העיתון מברלין לקרקוב והיה לעורכו, עד שבשנת 1896 מינה לעורך את שמואל מנחם לאזר שערך את העיתון עד ל-1903, עת פוקס הסתבך, נאלץ לעזוב את קרקוב ולסגור את העיתון.[1]
הגיליון הראשון של "המגיד" יצא לאור ביוני 1856, לפני חג השבועות, בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית (Lyck; כיום אֶלְק (Ełk) בצפון-מזרח פולין). המילה "עיתון" טרם נוצרה (אליעזר בן-יהודהיצר אותה ב-1891), ולכן תואר "המגיד" כ"מכתב קורות הימים". בעמודו הראשון התנוססה ההבטחה:
יגיד ליעקב [=ליהודים] מהנעשה בכל חלקי תבל בין כל יושבי חלד אשר ינעם ואשר ראוי לדעת לכל איש ישראלי – לתועלתו ולתועלת השפה העבריה הנחמדה.
בגיליון הראשון הפציר העורך במתנדבים לשלוח ידיעות לעיתון: ”השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה”.
דוד גורדון, עורכו השני של המגיד ומתומכי "חיבת ציון", הפך את העיתון לאחת הבמות החשובות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ושל התיישבות בארץ ישראל. גליונות העיתון הגיעו גם לצפון אפריקה. ממרוקו, תוניסיה ואלג'יריה נשלחו ופורסמו כתבות בעיתון אשר מדווחות על מצב היהודים ועל מצב המלחמה באזור.[2]
לאחר מותו של דוד גורדון בשנת 1886 ירדה קרנו של העיתון.
