הילדים הירוקים של וולפיט

שלט בעיירה המציג את הילדים

הילדים של וולפיט (באנגלית: Green children of Woolpit) הוא השם שניתן לשני ילדים בעלי גוון עור יוצא דופן שלפי המסופר הופיעו ביום מסוים במאה ה-12 בכפר וולפיט שבמחוז סאפוק שבאנגליה. שני הילדים, אח ואחות, נראו נורמליים לחלוטין פרט לצבע עורם הירוק. השניים דיברו בשפה לא ידועה והתעקשו לאכול רק שעועית ירוקה. בסופו של דבר, הילדים למדו לאכול דברי מאכל אחרים וצבע עורם הירקרק נעלם בהדרגה. זמן קצר לאחר שהילדים הוטבלו לנצרות, הילד, שהיה חולני, נפטר. הילדה התאקלמה לחייה החדשים אולם נאמר עליה שהתנהגותה הייתה מופקרת במעט.^[1] לאחר שלמדה לדבר אנגלית סיפרה שהיא ואחיה הגיעו מעולם תת-קרקעי בשם ארץ מרתין הקדוש, שכל יושביו הם בעלי גוון עור ירוק כשלהם.

לסיפור קיימים שני הסברים מקובלים. ההסבר הראשון גורס שמדובר בסיפור עממי שמתאר מפגש דמיוני עם אנשים החיים בעולם תת-קרקעי או אף עם חוצנים. ההסבר השני גורס שמדובר באירוע היסטורי שסולף עם השנים. הסיפור היווה השראה לספר "הילד הירוק" (The Green Child) של הסופר הרברט ריד שנכתב ב-1934.

רקע

וולפיט

הכפר וולפיט הנמצא במחוז סאפוק שבאנגליה, מאוזכר לראשונה במאה ה-10. שמו של המקום נגזר מהשם "wulf-pytt" באנגלית עתיקה ותרגומו הוא "בור ללכידת זאבים".^[2] בימי הביניים הכפר ישב באחד האזורים הכפריים המאוכלסים ביותר באנגליה. בין השנים 1174 ל-1180 הכפר היה בבעלותו של וולטר דה קאוטנסס, אציל בשירותו של הנרי השני, מלך אנגליה. לאחר מכן, הכפר עבר לידיהם של הנזירים ממנזר ברי סנט אדמונדס, בין המנזרים הבנדיקטינים העשירים ביותר באותה תקופה.

מקורות

המקורות העצמאיים היחידים הידועים לסיפור הם אלו שבספריהם של הנזיר ראלף מקוגשל ושל ההיסטוריון ויליאם מניובורג שנכתבו ב-1189 ו-1220 בהתאמה.^[3] ראלף עמד בראש מנזר ציסטרציאני בעיירה קוגשל הנמצאת כ-42 ק"מ דרומית מוולפיט בעוד ויליאם שימש כקאנון במנזר אוגוסטיני במחוז יורקשייר. ויליאם הצהיר כי הוא כתב את הסיפור בהתבסס על "עדויותיהם של מספר עדים מהימנים" בעוד ראלף טען שהוא הסתמך על עדותו של סיר ריצ'רד דה קלן מוויקס שלפי המסופר נתן מחסה באחוזתו לשני הילדים. גרסתם של השניים לסיפור נבדלת במספר היבטים.^[4]

ספרים של ראלף מקוגשל ושל ויליאם מניובורג התגלו רק באמצע המאה ה-19 כאשר לפני כן המקור היחיד לסיפור היה ספר הפנטזיה של הבישוף פרנסיס גודווין "האיש בירח" (The Man in the Moone) שהתבסס על ספרו של ויליאם מניובורג.^[5]

הסיפור

באחד מימי הקיץ במאה ה-12, בזמן תקופת הקציר (לפי ויליאם מניובורג בזמן שלטונו של סטפן, מלך אנגליה), גילו אנשי הכפר שני ילדים, אח ואחות, ליד אחד מבורות ללכידת זאבים שהיו פזורים בכפר. צבע עורם של השניים היה ירוק, הם דיברו בשפה לא מוכרת ולבשו בגדים מוזרים. לפי ראלף מקוגשל, הילדים נלקחו לביתו של סיר ריצ'רד דה קלן. השניים סירבו לאכול במשך מספר ימים עד אשר הוצע להם שעועית ירוקה אותה הם אכלו בשקיקה. עם חלוף הזמן הילדים התרגלו לאכול דברי מאכל אחרים וצבע עורם הירקרק החל להיעלם בהדרגה. הילד, שנראה צעיר מאחותו, חלה ומת זמן קצר לאחר שהשניים הוטבלו לנצרות.

לאחר שהשניים למדו לדבר אנגלית הם סיפרו שהגיעו מארץ שבה השמש מעולם לא זרחה והאור דומה לזה שבזמן דמדומים. ויליאם טען שהילדים קראו לביתם בשם "ארץ מרתין הקדוש" וראלף טען שהם אמרו שהכל בעולמם היה בצבע ירוק. לפי גרסתו של ויליאם, הילדים לא ידעו לספר כיצד בדיוק הגיעו לכפר. השניים טענו שהם רעו את הצאן של אביהם כשפתאום שמעו את קול פעמוניהם של מנזר ברי סנט אדמונדס ומצאו את עצמם ליד הבור שבו נמצאו. לפי גרסתו של ראלף השניים עקבו אחרי הצאן לתוך מערה, איבדו את דרכם, שמעו את קולות המנזר ועקבו אחרים בניסיון למצוא את דרכם החוצה וכשיצאו בסופו של דבר מהמערה, מצאו את עצמם בכפר.

לפי ראלף, הילדה הועסקה כמשרתת באחוזתו של ריצ'רד דה קלן לאורך שנים רבות ויצאה לה שם של נערה שובבה וחצופה. היא התחתנה בסופו של דבר עם אדם מהעיירה קינגס לין הנמצאת כ-64 ק"מ מוולפיט. ראלף טען שהיא הייתה עדיין בחיים בזמן שהוא העלה את הסיפור על הכתב. הסופר והאסטרונום דאנקן לונן חקר את ההיסטוריה המשפחתית של ריצ'רד דה קלן והגיע למסקנה שהילדה קיבלה את השם "אגנס" וכי היא התחתנה עם פקיד מלכותי ריצ'רד באר.^[6]

בתרבות

הרברט ריד, אנרכיסט אנגלי, תיאר את הסיפור כמייצג "נורמה שכל סיפורי הפנטזיה צריכים לשאוף אליה".^[7] הסיפור היווה השראה לרומן היחיד שהוציא שנקרא "הילד הירוק" ("The Green Child") ב-1934.

הסיפור היווה השראה לסופרים נוספים לאורך השנים. כך לדוגמה הספר "גורלות מוזרים" ("Strange Destinies") של הסופר, ג'ון מאקלין, כולל סיפור על שני ילדים ירוקים שהופיעו בכפר בשם בנג'וס בספרד בשנת 1887. היבטים רבים בסיפור מזכירים את הסיפור של הילדים הירוקים מוולפיט. גם הסופר והמשורר האוסטרלי רנדולף סטואו שילב היבטים מסוימים מהסיפור בסיפרו "The Girl Green as Elderflower".

הסיפור היה נושאה של אופרה של המלחין ניקול לה פנו שהופיעה ב-1990 ובוצעה על ידי ילדים ומבוגרים. ב-2002 כתב המשורר האנגלי גלין מקסוואל מחזה שהתבסס על הסיפור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הילדים הירוקים של וולפיט בוויקישיתוף

• הילדים הירוקים של וולפיט (באנגלית)

הערות שוליים

1. Simpson, Jacqueline; Roud, Steve (2000), "Green Children", A Dictionary of English Folklore.
2. Mills, A. D. (2003), "Woolpit", A Dictionary of British Place-Names, Oxford University Press
3. "כרוניקום אנגליקנום" (Chronicum Anglicanum) של ראלף מקוגשל ו"היסטוריה ררום אנגליקנום" (Historia rerum Anglicarum) של ויליאם מניובורג.
4. Clark, John (2006), "'Small, Vulnerable ETs': The Green Children of Woolpit", Science Fiction Studies 33 (2): 209–229.
5. Lawton, H. W. (January 1931), "Bishop Godwin's Man in the Moone", The Review of English Studies 7 (25): 23–55.
6. Lunan, Duncan (September 1996), "Children from the Sky", Analog Science Fiction and Science Fact 116 (11): 38–53
7. Harder, Worth T. (1973), "Crystal Source: Herbert Read's The Green Child", The Sewanee Review 81 (4): 714–738

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הילדים הירוקים של וולפיט".