דה אהנה נחשב לאחד הכנרים הטובים ביותר בזמנו. נגינתו זכתה "לשבחים על הטון הפורח, הנשמתי, הטכניקה המושלמת, שאינה נכשלת, האינטונציה הברורה והקונספט האמנותי, האצילי והמסוגנן".
1921,
"שמעתי את דה אהנה מנגן את הקונצ'רטו של בטהובן עם קדנזות משלו. הוא היה שחקן אומנותי ברור ומלא, עם טכניקה ללא דופי וסגנון מענג. הוא נתן לקונצ'רטו טעם שמעולם לא שמעתי שכפול. זה היה מושלם, ובכל זאת קצת שונה - קצת יותר נחמד מהרגיל, אפילו הטוב ביותר. לא היה שום חיקוי של אף אחד, שום קצה של יואכים, ובכל זאת זה היה בסדר גמור אני צריך לומר. הקדנזות שלו היו משובחות כמו ששמעתי, למעט זו של קרייסלר. זה היה בערך בשנת 1890, והוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. הוא היה איש גדול והיה בעל מראה מוזר, בגלל מה שנראה כמו חיוך סרדוני ושערות המסתובבות על פניו, משחזרות אפקט מוזר, אבל הומוריסטי למדי, לא דוחה. ברביעייה הטון שלו התחרה בזה של יואכים."[1]
