זאנוק קנה את זכויות ההסרטה מראיין במחיר 175,000 דולר. פרט להיותו המפיק הוא היה הבמאי האחראי אבל העדיף לתת את תפקיד הבימוי לבמאים אחרים. קן אנאקין ביים את השחקנים הבריטים והצרפתים, אנדרו מרטון, את האמריקאים וברנרד ויקי את הגרמנים.
את פסקול הסרט הלחין מוריס ז'אר, את שיר הנושא "היום הארוך ביותר" כתב פול אנקה שהשתתף בסרט בתפקיד קטן של לוחם.
הסרט מצולם כדוקו-דרמה. הוא מראה את חיילי בעלות הברית במחנותיהם בבריטניה וברצונם לצאת כבר לפעולה, את המפקדים ובראשם גנרל דווייט אייזנהאואר המהסס לצאת לפעולה בגלל מזג האוויר. בצרפת הוא מתאר את אנשי המחתרת הצרפתית המתחילים בפעולות חבלה של ניתוק קווי טלפון ופיצוץ מסילות ברזל ואת הגנרלים הגרמנים שבראשם רונדשטט שמשוכנע שהפלישה תהיה בפה דה קאלה ולא בנורמנדי.
בתחילת הסרט מבקר גנרל ארווין רומל בביצורי החומה האטלנטית בנורמנדי ומתבונן בחיילים הבונים את המכשולים על החוף. לפני סיום ביקורו הוא אומר לחיילים ולקצינים הגרמנים:
"24 השעות הראשונות יהיו החשובות ביותר... גורל גרמניה ייקבע על פי התוצאה... לבעלות הברית כמו גם לגרמניה, יהיה זה 'היום הארוך ביותר'"
בסרט יש שחזור של הפעולות שקדמו לנחיתה: הצנחת בובות צנחנים כדי להטעות את הגרמנים, הצנחת צנחנים על העיירה סנט מר אגליז כאשר אחד הצנחנים, טוראי ג'ון סטיל (רד באטנס) נתלה עם מצנחו על הכנסייה למשך כל הקרב וכמעט מתחרש מצלצולי הפעמונים, הנחתת כוחות בריטיים בדאונים לכיבוש גשר פגסוס מעל נהר אורן בפיקודו של מייג'ור ג'ון הווארד (ריצ'רד טוד, שהשתתף כקצין בפלישה לנורמנדי).
הסצנה הגדולה בסרט היא שחזור של הפלישה עם קרב פואנט דו אוק שם טפסו הלוחמים על הצוק בעזרת סולמות וחבלים וסבלו אבדות כבדות והקרב הקשה בחוף אומהה שהוכרע לבסוף בזכות הפריצה של בריגדיר גנרלנורמן קוטה (רוברט מיצ'ם). הסרט מסתיים כשקוטה אוסף את כוחותיו לאחר הקרב הקשה ומניע אותם לתוך צרפת.
