החומה הרחבה

החומה הרחבה

מידע כללי
סוג	חומות עיר, אתר ארכאולוגי
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°46′34″N 35°13′55″E
(למפת ירושלים העתיקה מוגדלת)   החומה הרחבה (למפת ירושלים העתיקה רגילה)   החומה הרחבה (למפת ירושלים רגילה)   החומה הרחבה (למפת ירושלים מוגדלת)   החומה הרחבה

מיקום החומה הרחבה בירושלים וגודלה. מפה המוצגת במקום

מפת הרובע היהודי

קטע משרידי החומה הרחבה

גובהה המשוער של החומה לפני שנהרסה

"ותתצו הבתים לבצר החומה" – שרידי מבנים קדומים, עליהם עוברת החומה

סימון על מדרכה ברובע היהודי המתאר את מהלכה של החומה הרחבה.

החומה הרחבה היא ביצור מחומת ירושלים העתיקה מימי תקופת בית ראשון, השוכן ברובע היהודי בירושלים. חשיבותה של החומה היא בהכרעת ויכוח רב-שנים בקהילה הארכאולוגית אודות גבולות ירושלים בתקופת בית ראשון. לכבודה נקרא הרחוב בו היא שוכנת בשם 'רחוב בוני החומה'.

גבולות ירושלים בתקופת בית ראשון – הוויכוח בין המרחיבים למצמצמים

אחת השאלות החשובות בחקר תקופת הבית הראשון הייתה האם נשארה העיר מוגבלת בגבולותיה הצרים של עיר דוד והרחבתו של שלמה להר הבית במשך כל התקופה עד לחורבן הבית הראשון ב-586-587 לפנה"ס או האם העיר התרחבה והתפשטה מעבר לחומותיה בלחץ התנאים האורבניים והטופוגרפיים.

האם שכנה ירושלים של בית ראשון על גבעה אחת או שתיים? יוספוס פלביוס הוא ההיסטוריון היחיד המתאר את ירושלים (מלחמות היהודים ה' ד', א') ועדותו תקפה לגבי תקופתו: ימי בית שני. הוא מבחין בין העיר העליונה לתחתונה, אך לא ברור מדבריו מתי התחילה העיר להתפשט לכיוון הגבעה הדרום-מערבית והחוקרים היו חלוקים בנושא זה כמאה שנה. כדי להכריע בסוגיה זו צריך להישען על מידע מהימן ממקורות היסטוריים או על חפירות ארכאולוגיות. שני המקורות הללו לא היו ברורים וחד משמעותיים די צרכם. נתהוו שתי אסכולות עיקריות "המרחיבים" ו"המצמצמים" וכל אחת מהן הסתמכה בעיקר על אחד משני קריטריונים: ההיסטורי או הארכאולוגי.

לדעת המרחיבים השתרעה ירושלים בכל תקופת בית ראשון על שתי הגבעות גם יחד. הם הסתמכו בראש ובראשונה על יוספוס פלביוס, המתאר את מהלך החומה הראשונה המקיפה את הגבעה המערבית, אותה ייחס יוספוס לדוד ושלמה. המרחיבים קיבלו דברים אלו כפשוטם. כמו כן ראו המרחיבים גם במקרא רמזים לכך שהיו פרברים מחוץ לתחומי עיר דוד. הכוונה ל"משנה" ול"מכתש" הנזכרים במקרא ומתפרשים בדרך כלל כפרברי מגורים חדשים הנמצאים אי שם מחוץ לתחומי העיר הישנים: ”וְיוֹאֵל בֶּן זִכְרִי פָּקִיד עֲלֵיהֶם, וִיהוּדָה בֶן הַסְּנוּאָה עַל הָעִיר, מִשְׁנֶה.” (נחמיה, י"א, ט'); ”וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה', קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים וִילָלָה מִן הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת. הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן, נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי כָסֶף.” (צפניה, א', י'–י"א); ”וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ‍ִם בַּמִּשְׁנֶה, וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ.” (מלכים ב', כ"ב, י"ד)

לעומת המרחיבים, באו המצמצמים וטענו כי שטח גדול כזה איננו מציאותי לגבי עיר בארץ ישראל בתקופה הישראלית. את החומה הראשונה שיוספוס מזכיר יש לדעתם ליחס לחשמונאים. ייחוס זה מבוסס על קטעי חומות מהתקופה החשמונאית, שנחשפו בחומות המקיפות את הגבעה המערבית ממערב ומדרום. בעיקר הם הסתמכו על נתונים ארכאולוגיים שליליים, כלומר על העובדה כי בגבעה המערבית, בה נערכו חפירות מצומצמות מאוד, לא נמצאו שרידים מתקופת בית ראשון.

בשנות השישים של המאה ה-20 חפרה במקום קתלין קניון. היא ערכה חפירות בדיקה במקומות פנויים בגבעה המערבית והסיקה כי לא היה יישוב על הגבעה המערבית בתקופה הישראלית. בגלל המוניטין הרב של קניון דומה היה כי העניין סגור, אך אחרי 1967 התאפשרו חפירות בקנה מידה רחב בעיר בעתיקה והתברר שקניון טעתה. היא הסיקה מסקנות מרחיקות לכת על יסוד של חפירות בדיקה, שנערכו בבורות מצומצמים בודדים ועל סמך תוצאות שנראו בעיניה כשליליות. עד המאה השמינית לפנה"ס ירושלים הייתה מוגבלת לגבעה המזרחית. במאה השמינית היא גדלה פי שלושה או ארבעה ממצבה הקודם. לא ניתן להסביר את הגידול באמצעות גידול טבעי ויש להניח שהתרחבות מואצת ומוגברת של ירושלים המקראית על שטח כה גדול נגרמה במידה רבה בשל זרם הפליטים שבאו מממלכת ישראל אחרי כיבושה של שומרון ב-722 לפנה"ס ואחרי מסע סנחריב ביהודה ב-701. היישוב החדש התפשט על כל הגבעה המערבית והיה תחילה יישוב פרזות ומנותק מעיר האם, אך לימים הוקפה כל העיר חומה. ייתכן והתפתחות חשובה זו בתולדות העיר נשמרה בתהילים, קכ"ב, ב'–ג': ”עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלָ‍ִם. יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.”

הממצא שהיווה עדות חותכת והטה את הכף לטובת ה"מרחיבים" היה ממצא החומה הרחבה ברובע היהודי של היום, בעיר העליונה של יוספוס, בגבעה הדרום-מערבית של אגן העיר העתיקה. את ההתרגשות שחולל הגילוי תיאר החופר, פרופסור נחמן אביגד:

"האם ייתכן שזו חומה? ההתרגשות הייתה רבה והמתח גדול. לא הכנסתי אף אחד מעמיתיי הארכאולוגים הבכירים בסוד העניינים, פשוט לא העזתי, שמא זה יתבדה בסוף. הסברתי לאנשי הצוות שלי את העניין, שפה זה דבר כל כך אחראי, כל כך משמעותי, היסטורי, ואסור לנו להיכשל במסקנות מוקדמות, כפי שקורה לפעמים. היסוד הזה נשמר אצלנו במשך חודשים. המשכנו בעבודה, וככל שהמשכנו יותר ראינו שזה יותר מציאותי. עד שהיה ברור לנו לגמרי, שזו חומה ואפשר לתארך אותה בוודאות לתקופה הישראלית."

— נ' אביגד, העיר העליונה של ירושלים

ניתוח הממצא

חלון הזדמנויות לחפירות ברובע היהודי נפתח לאחר מלחמת ששת הימים ולפני שחזור ובנייה מחודשים ברובע. החומה הרחבה נמצאה ב-1970. בחפירות נחשפו ארבעים מטרים מהחומה, שרוחבה שבעה מטרים. על סמך הממצא הקרמי, תוארכה החומה למאה השמינית לפנה"ס. בשל העובי יוצא-הדופן של החומה, נוטים החוקרים להאמין כי כנראה מדובר בחומה הרחבה הנזכרת בנחמיה, ג', ח': ”עַל יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן חַרְהֲיָה צוֹרְפִים, וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן הָרַקָּחִים, וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה.”

דבר קיומו של יישוב פרזות הוכח על ידי ממצא החומה, שהייתה בנויה בחלקה על חורבות בתים ישראלים קודמים. שרידי הביצורים הללו נמצאים בגבול הצפוני של העיר, שהוא הגבול הטבעי המוגן-פחות. את מהלכה המיוחד של החומה מצפון לדרום ופנייתה למערב ניתן להסביר בטעמים טופוגרפיים. החומה עוקפת את הערוץ הקטן המסתעף מהנחל הצולב וחוצה אותו באוכף בין שתי פסגות הגבעה המערבית. משם נמשכה ודאי למערב לפי התנאים הטופוגרפיים הנוחים ביותר.

מפעל הביצורים של חזקיהו

בבחירת קו הביצור לא התחשבו בבתים הקיימים, וכשהיה צורך בכך נהרסו הבתים כדי לפנות מקום לחומה. מצב זה מתואר בישעיהו, כ"ב, ט'–י"א: ”וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ‍ִם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה. וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה, וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם.”

היו אלה ללא ספק צעדים של שעת חירום, שננקטו לפני סכנה מתקרבת ובשעת הכנות למלחמה. המלחמה, לקראתה התכונן חזקיהו הייתה מסעו של סנחריב מלך אשור ליהודה בשנת 701 לפנה"ס. ידוע על שני מפעלים חשובים שחזקיהו עשה לקראת המלחמה: ביצור העיר והבאת המים לעיר באמצעות נקבת חזקיהו.

הכנות אלו של חזקיהו מפורטות במקרא:

"וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם. וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים? וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת, וְלַחוּצָה – הַחוֹמָה אַחֶרֶת, וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים."

— ספר דברי הימים ב', פרק ל"ב, פסוקים ג'–ה'

נקבת חזקיהו הובילה את המים מאפיק נחל קדרון בצדה המזרחי של העיר לאפיקו של הגיא המרכזי בצדה המערבי של העיר. מיקום בריכת השילוח מחוץ לגבולה המערבי של עיר דוד הוסיף גם הוא לבעיתיות בטענת המצמצמים כיוון שלשיטתם נותרה בריכת השילוח מחוץ לחומות: דבר לא הגיוני בעליל. נראה כי החומה הייתה מוכרחה להקיף את בריכת השילוח.

לאחר גילוי השרידים של החומה גברה הנטייה בקרב החוקרים לחפש את המשך התוואי שלה בשוליה הדרומיים והמערביים של הגבעה המערבית. אמנם נחשפו שרידים ברורים מתקופת הברזל במצודה, בשוליו המערביים של הרובע הארמני ובשולי הר ציון, אך לא נמצאה עדות ברורה לחומת העיר וחסרה עדיין עדות נחרצת כדי לאשר את ההשערה בנוגע לתוואי החומה.

מסע סנחריב ליהודה

ההכנות של חזקיהו למצור הצפוי של סנחריב נשא פרי. ירושלים לא נכבשה. בין אם משום שסנחריב נאלץ לחזור לאשור בשל בעיות מדיניות פנימיות ובין אם בשל נס המגפה כפי שמתואר במקרא.

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא – בָּהּ יָשׁוּב, וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם ה'. וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ, לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה."

— ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוקים ל"ב–ל"ו

ממצאים ארכאולוגיים חדשים - החומה מתקופת עוזיהו

מחקר מדעי חדש ויוצא דופן בהיקפו של רשות העתיקות, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן למדע, הצליח לראשונה, באמצעות שימוש במדעים מדויקים, לחבר בין אירועים המופיעים בתנ"ך לממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בעיר דוד. כך למשל עולה מהממצאים שבניגוד להנחה שהייתה מקובלת במשך עשרות שנים, שחומת ירושלים המזרחית נבנתה בידי חזקיהו מלך יהודה, הרי שמהמחקר עולה שהיא נבנתה בתקופה מוקדמת יותר – תקופת המלך עוזיהו.

במחקר מוצגים מעל מאה תאריכי פחמן 14 שנלקחו מארבעה שטחי חפירה שונים ברחבי עיר-דוד, במורדות המזרחיים והמערביים של העיר הקדומה. תאריכים אלו חושבו באמצעות דגימת ממצאים אורגניים כגון גרעיני ענבים, גלעיני תמרים, ואף שלד של עטלף שהתגלה באחד המבנים. כל הדגימות עברו תהליך אפיון וניקוי במעבדות ולאחר הפיכתם לגרפיט הם הוכנסו לתוך מאיץ חלקיקים שמאיץ חלקיקים למהירות של 3,000 ק"מ לשנייה, והפריד את הפחמן 14 מתוך החומר האורגני. מדידת כמות הפחמן שהייתה בחומר האורגני וחישובה יחד עם יתר המשתנים, אִפשרו לחוקרים לתארך באופן מדויק ממצאים רבים בעיר דוד.

המחקר החדש הצליח לשפוך אור על אחת השאלות הדרמטיות שהתשובה עליה נמצאת כבר שנים במחלוקת מחקרית והיא נוגעת לסוגיית אופייה והיקפה של ירושלים בתקופת מלכותם של דוד ושלמה ובתקופה שלאחר מכן; הממצאים מהמחקר החדש מלמדים שבתקופת עוזיהו התקיים בירושלים יישוב נרחב. ההנחה המקובלת עד היום הייתה שהעיר התרחבה בעקבות הגעתם של פליטים מממלכת ישראל שבצפון הארץ, לאחר ההגליה האשורית, אולם הממצאים החדשים מחזקים את הדעה שירושלים צמחה בגודלה והתפשטה לעבר הר ציון כבר במאה ה-9 לפני הספירה, בימיו של המלך יהואש, כמאה שנים לפני הגלות הגלות האשורית. לאור זאת, המחקר החדש מלמד שהתרחבותה של ירושלים היא תוצאה של צמיחה דמוגרפית פנים־יהודאית והתמסדות המערכות הפוליטיות והכלכליות.

עוד עולה מהמחקר החדש כי חומת ירושלים שהתגלתה בכמה שטחי חפירה במורדות המזרחיים של עיר דוד, אף היא קדומה יותר מהתיארוך שהיה נהוג עד היום. לדברי ד"ר ג'ו עוזיאל מרשות העתיקות:

במשך עשרות שנים הניחו שחומה זו נבנתה בידי חזקיהו מלך יהודה, אך כעת מתברר שיש ליחסה כבר לימי המלך עוזיהו, כפי שאף מרומז בתנ"ך: "וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלַ͏ִם... וַיְחַזְּקֵם."^[1]. עד היום, חוקרים רבים הניחו שהחומה נבנתה על ידי המלך חזקיהו בזמן מרידתו נגד סנחריב מלך אשור, בכדי להגן על ירושלים בעת המצור האשורי. כעת מתברר שהחומה בחלקה המזרחי, בשטח עיר דוד, נבנתה כבר קודם לכן, מעט אחרי רעידת האדמה הגדולה של ירושלים, וכחלק מחידוש הבניה במעלה המדרון, בתקופתו של המלך עוזיהו. אחרי בניית החומה ועד לחורבן הבבלי, המשיכה העיר לצמוח ולשגשג.

עדות למפעל הבניה של עוזיהו בירושלים מופיעה גם בתנ"ך: ”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלַ͏ִם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ, וַיְחַזְּקֵם.” (דברי הימים ב', כ"ו, ט')

ראו גם

• עיר דוד
• היסטוריה של ירושלים
• הרובע היהודי

לקריאה נוספת

• נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, 1981.
• ירושלים: התקופות הקדומות וימי בית ראשון: האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך ב, 1992
• יוסי לוי, ירושלים בימי הבית הראשון והבית השני, תשמ"ז, ירושלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החומה הרחבה בוויקישיתוף

• הסבר קצר באנגלית ותמונה של החומה הרחבה
• תמונה נוספת של החומה באתר על הרובע היהודי
• סרטון קצר של מכון מגלי"ם בשביל פרויקט 929 על החומה הרחבה

הערות שוליים

1. ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ט'