הזמיר (ברוסית: Соловей בצרפתית: Le Rossignol) הוא "סיפור לירי" ברוסית בשלוש מערכות, מאת איגור סטרווינסקי. את הלברית, המבוססת על המעשייה הזמיר מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, כתבו המלחין וסטפן מיטוזוב. היצירה בוצעה לראשונה ב-26 במאי 1914 על ידי בלט רוס בארמון גרנייה בפריז.
סטרווינסקי החל לעבוד על האופרה ב-1908, אבל נטש אותה לכמה שנים אחרי שקיבל מסרגיי דיאגילב הזמנה לבלט ציפור האש. הוא השלים אותה ב-1914, אחרי שהשלים את שני הבלטים הגדולים האחרים שלו לדיאגילב, פטרושקה ופולחן האביב. עקב הפרש הזמנים הממושך בין כתיבת המערכה הראשונה והשנייה, מעל שש שנים, היצירה משקפת מבחינה סגנונית את השינוי המשמעותי שחל בגישתו של סטרווינסקי להלחנה, שינוי שקל לעמוד עליו בביצועי היצירה. לאחר "הזמיר" פנה סטרווינסקי מהפקות גדולות והתמקד במוזיקה קאמרית וביצירות לפסנתר.
תולדות הביצוע
בביצוע הבכורה של האופרה, מוקמו הזמרים בדות ותפקידיהם בוצעו בפנטומימה ובמחול על הבמה. את המיזנסצנה יצרו אלכסנדר בנואה, (שגם עיצב את התפאורות ואת התלבושות) ואלכסנדר סאנין, והכוריאוגרפיה הייתה של בוריס רומנוב.
[1] ב-1917 יצר סטרווינסקי פואמה סימפונית, "שירת הזמיר" (Le chant du rossignol), למוזיקה מתוך האופרה, כיצירה קונצרטנטית נפרדת.
לאחר הקמתה ב-1956, בעשור הראשון לקיומה, העלתה האופרה של סנטה פה, ניו מקסיקו, אופרות רבות מאת סטרווינסקי, בהן - בעונת הפתיחה שלה ב-1957 - דרכו של הולל. ב-1962 היו הצגות אחדות של "הזמיר", בניצוח סטרווינסקי עצמו, חלק מחגיגות ה-80 להולדת המלחין; הפקות אחרות התקיימו ב-19673, 1969, 1970 ו-1973.[2]
ב-2014, זווגה האופרה ל"אימפרסריו" של מוצרט להפקה חדשה של להקת סנטה פה, שהציבה את עלילתה בפריז של שנות ה-20 של המאה ה-20.[3] בצוות היו אנתוני מייקל-מור, ברנדה ריי, מרדית ארוואדי וארין מורלי.[4]
בעונת 2017–2018 ביצעה להקת האופרה הקנדית את האופרה בטורונטו יחד עם עוד שתי יצירות קצרות מאת סטרווינסקי, תחת הכותרת "הזמיר ועוד אגדות קצרות", כחידוש של הפקה של רובר לפאז' משנת 2011, שבוצעה לראשונה בטורונטו לפני שיצאה לניו יורק.[5]
תפקידים
צוות הצגת הבכורה
מנצח - פייר מונטה
- זמיר ((Соловей)) סופרן קולורטורה - אורליה דוֹבְּרוֹבוֹלְסְקָה
- דייג (Рыбак) טנור - אלכסנדר וֶרְפוֹלוֹמְיֶיב
- טבחית ((Рыбак)) סופרן - מריה בריאן
- קיסר (Император) בס - פיוטר פָּאבֶל אַנְדְרֵֶייב
- מנהל משק הבית (Камергер) בס - אלכסנדר בּליאָנִין
- כומר (Бонза)) בס - ניקולאי גוֹלָאיֶיב
- מוות (Смерть) קונטראלטו - אליזבת פּטְרֶנְקוֹ
- שליח יפני ראשון (Японский посол 1) סופרן - מָאמְזִינָה
- שליח יפני שני (Японский посол 2) בס - וסילי סאראנוֹב
- שליח יפני שלישי (Японский посол 2) טנור - פְיוֹדוֹר ארנסט
עלילה
- זמן: העת העתיקה
- מקום: סין
הדייג מופיע כפרשן לאירועי הסיפור.
מערכה ראשונה
על חוף הים, ממש לפני הזריחה, שומע דייג את שירת הזמיר, המשכיחה ממנו את צרותיו. הטבחית מביאה פקידים גבוהים מחצר הקיסר לשמוע את הזמיר, ומספרת על יפי זמרתו. אלא שקול הזמיר אינו נשמע. מנהל המשק בחצר הקיסר מבטיח לטבחית משרה כטבחית פרטית של הקיסר, אם תוכל למצוא את הזמיר, שמופיע לבסוף, ומקבל הזמנה מן הטבחית ומנהל משק הבית לשיר לפני הקיסר. הזמיר נענה להזמנה, אך אומר, ששירו נשמע ערב ביותר ביער.
מערכה שנייה
חצרנים מעטרים את הארמון בפנסי חג לקראת שירת הזמיר. הטבחית מתארת את הזמיר לפני החצרנים כקטן, אפור וכמעט נסתר מן העין, אבל שירו מביא את שומעיו לידי בכי. תהלוכה מציינת את בוא הקיסר. הוא מצווה על הזמיר לשיר, ושירתו נוגעת כה עמוק בלבו, שהוא מציע לציפור כגמול נעל זהב לענוד על צווארו. בהמשך, שלושה שליחים יפניים מציעים לקיסר זמיר מכני, שפוצח בשיר. הקיסר שש על החידוש הזה. הזמיר האמיתי נעלב, פורש כנפיים ועף, והקיסר הזועם מצווה לגרש אותו מממלכתו. הוא מעטר את הציפור המכנית בתואר "זמר ראשון".
מערכה שלישית
הקיסר נופל למשכב ונוטה למות; דמות המוות מופיעה בחדרו של הקיסר. רוחות מעלליו הקודמים של הקיסר פוקדים אותו והוא מזעיק אליו את נגני החצר שלו, אבל הזמיר האמיתי חוזר ומופיע, בניגוד לצו הגירוש הקיסרי, ומתחיל לשיר. המוות שומע את שירת הזמיר ונרגש מאוד; הוא מבקש מן הזמיר להמשיך לשיר, וזה מתנה את הסכמתו בכך, שהמוות ישיב לקיסר את כתרו, חרבו ושרביט המלכות שלו. המוות נענה לבקשה ומסתלק בהדרגה מחדר הקיסר, בעוד הזמיר ממשיך לשיר. הקיסר חוזר אט-אט לאיתנו, ובראותו את הזמיר, הוא מציע לו את התואר "זמר ראשון" בחצרו. הזמיר אומר, שהוא רואה בדמעות הקיסר גמול מספק, ומבטיח לזמר למענו מדי לילה, משעת ערביים עד עלות השחר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
