הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן, המוכרת בשם ועדת דנציגר, היא ועדה ציבורית שבוחנת דרכי התמודדות עם הגורמים מרכזיים להרשעת חפים מפשע: מתן הודאות שווא, ראיות מדעיות שגויות, עדויות ראיה שגויות וזיהוי מוטעה. בנוסף, הוסמכה הוועדה לבחון את המנגנון הראוי לבירור טענות בדבר הרשעות שווא.[1]
בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ׳ יורם דנציגר. לצידו מכהנים גם סגן יו"ר הוועדה פרופ׳ אורן גזל-אייל, פרקליט המדינה עו״ד עמית אייסמן, ד״ר ענת הורוויץ, ראש חטיבת התביעות באגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל תנ״צ דדו זמיר, פרופ׳ דוד ליבאי, עו״ד עמית מררי וסגן ראש אגף המודיעין והחקירות במשטרה תנ"צ יואב תלם. רכזת הוועדה היא ד"ר רתם רוזנברג רובינס.
רקע
בעקבות הגברת המודעות העולמית לאפשרות קיומם של הרשעות שווא ועיוותי דין במערכת המשפט, ולצורך קביעת הסדרים חקיקתיים שיאפשרו את תיקונם, שרת המשפטים איילת שקד הקימה ב-17.6.2018 את הוועדה למניעת הרשעות שווא ותיקונן בראשות דנציגר.
מטרת הוועדה היא לבחון את הנושאים הבאים: מתן הודאות שווא בחקירה, בעיקר בפני חוקרים ומדובבים; טעויות עקב הסתמכות על ראיות מדעיות שגויות; טעויות בשל הסתמכות על עדויות ראיה שגויות וזיהוי מוטעה. כמו כן, הוועדה הוסמכה לבחון את המנגנון הראוי לבירור טענות בדבר הרשעות שווא, לרבות בקשות למשפט חוזר, ואת הכלים שיש לפתח כדי שטענות להרשעות שווא ייבחנו בצורה אפקטיבית גם לאחר שפסק הדין הפך לחלוט.[1]
נכון לאוגוסט 2023 הגישה הוועדה שני דו״חות ביניים – דו"ח הביניים הראשון בנושא עדויות ראיה וזיהוי מוטעים, ודו"ח הביניים השני בנושא ראיות פורנזיות. דו"ח ביניים שלישי בנושא הודאות שווא יפורסם לאחר שהוועדה תסיים את דיוניה בנושא.
דו"ח הביניים הראשון
בתאריך 02.09.19 פרסמה הוועדה את דו"ח הביניים הראשון בנושא עדויות ראיה שגויות וזיהוי מוטעה. הדו"ח התייחס להטיות שמובילות לטעויות בזיהוי של עדים ולאופן שבו ניתן להתמודד עמן. הוועדה חילקה את הגורמים לעדויות ראיה שגויות למשתנים חוץ מערכתיים - שמצויים מחוץ לשליטת רשויות החוק, ומשתנים מערכתיים שמצויים בשליטתן.
הוועדה ציינה גורמים חוץ מערכתיים שעלולים להחליש את דיוק הזיהוי ולכן יש להפחית ממשקלם בזיהוי: גילו של העד המזהה (מתחת לגיל 15 או מעל גיל 60); ליקוי ראיה של המזהה; השתייכות לקבוצות אתניות שונות; תנאי תאורה לקויים בזירת העבירה; מרחק צפייה גדול וזמן צפייה קצר של המזהה במזוהה; זמן רב בין ביצוע העבירה לביצוע הזיהוי.
לצד זאת, ישנם גורמים חוץ מערכתיים שמחזקים את משקל הזיהוי: היכרות משמעותית בין המזהה למזוהה; יכולות זיהוי פנים גבוהות של המזהה; חשיפה ממושכת למזוהה; ביצוע הזיהוי זמן קצר לאחר הצפייה במבצע העבירה.
הגורמים המערכתיים שנמצאו כעלולים לפגוע בדיוק הזיהוי הם סוג מסדר הזיהוי שנערך לעד הראיה; מספר הליכי הזיהוי שנערכו לעד המזהה; אופן ניהול המסדר; מודעותו של עורך המסדר לזהות החשוד; ההוראות שניתנות למזהה במהלך המסדר ולאחריו; ההיזון החוזר שמקבל העד המזהה מעורך המסדר לפניו ואחריו; מספר הניצבים במסדר; מספר העדים המזהים ומספר החשודים שנוטלים חלק במסדר; תיעוד המסדר; וזכות הייצוג לחשוד במהלך מסדר הזיהוי.
בעניין מעמדה של ראיית הזיהוי, המליצה הוועדה בין היתר על הקטנת המשקל הראייתי של זיהוי נאשם במקרים הבאים: במסדר זיהוי במיוחד כאשר אין היכרות מוקדמת בין העד המזהה לבין החשוד; זיהוי נאשם במסגרת עיון באלבום תמונות. כן המליצה הוועדה לבצע הכשרות מקצועיות לגורמים במערכת המשפט והחוק לשם היכרות עם המדע הרלוונטי והגברת המודעות לגורמים המרכזיים לזיהוי שגוי.
אשר לאופן שבו יש לערוך מסדר זיהוי, המליצה הוועדה כך: בסמוך לאחר הזיהוי על עד הראייה המזהה לציין במילותיו את מידת הביטחון שלו בזיהוי; להימנע מעריכת הליך זיהוי שני הכולל את אותו חשוד; מוטב שעורך המסדר לא יהיה מודע לזהותו של החשוד בטרם עריכת מסדר הזיהוי, על מנת למנוע את הסיכון לרמזים מצדו; לעגן אזהרה רשמית ומפורשת שלפיה ייתכן כי מבצע העבירה אינו נוכח במסדר - במסגרת ההוראות הניתנות לעד המזהה בטרם עריכת מסדר הזיהוי. כן המליצה הוועדה על תיעוד מסדר הזיהוי בווידאו, בייחוד כשמדובר במסדרי זיהוי חיים, וזאת בכפוף למגבלות תקציביות.[2]
דו״ח הביניים השני
בתאריך 31.3.21 פרסמה הוועדה דו"ח ביניים שני, שעסק בנושא ראיות פורנזיות. במסגרת הדו"ח סקרה הוועדה מחקרים בעולם מהשנים האחרונות אשר חושפים כי פגמים שנפלו בראיות פורנזיות הם אחד הגורמים המרכזיים להרשעות שווא. נמצא כי ראיות פורנזיות רבות שנחשבו בעבר לאמינות, התגלו בדיעבד כבלתי אמינות. דוגמה לכך היא הסתמכות על ״מדע זבל״ – ראיות קוואזי-מדעיות, אשר בפועל נעדרות בסיס מדעי מספיק, כגון השוואת שיער מיקרוסקופית או סימני נשיכה.
בין השיטות שבהן נעשה שימוש בהליכים פליליים יש כאלה שרמת אמינותן שנויה במחלוקת. התחום הפורנזי לא נחקר במידה מספקת, ורבות מהשיטות מסתמכות על שיפוט סובייקטיבי של המומחים האמונים על הראיה. אפילו ראיות פורנזיות הנחשבות אמינות וחד משמעיות, כגון השוואת דגימות DNA, הובילו במקרים מסוימים לטעויות בהרשעה.
הוועדה עמדה על מספר גורמים מרכזיים לפגמים בראיות פורנזיות: הסתמכות על שיטות פורנזיות שאינן אמינות או תקפות דיין; חוסר עצמאותן של המעבדות המעניקות שירותים בתחום הפורנזי, הכפופות למשטרה ולרשויות התביעה; הטיות קוגניטיביות ותלויות-הקשר שעלולות להשפיע על תוקף הבדיקות לאור הכפיפות לרשויות התביעה והיעדר סטנדרטים אחידים; העדר רגולציה מספיקה של אופן עריכת הבדיקות בתחום הפורנזי.
הוועדה מצאה כי רבים מהגורמים הללו רלוונטיים לישראל. בישראל אין כל גוף רגולטורי מקצועי הקובע כללים וסטנדרטים לעריכת בדיקות, חוות דעת ועדויות מומחים; ההגנה במשפט סובלת מחוסר נגישות חמור למומחים פורנזיים ראויים; כפיפותן של המעבדות הפורנזיות בישראל למשטרה ולתביעה.
במטרה להבטיח את אמינותן של ראיות פורנזיות בישראל המליצה הוועדה להקים רגולטור (יחידת אסדרה) לתחום הפורנזי, שיהיה אמון הן על בחינת השיטות הפורנזיות הנהוגות בישראל והן על אופן יישומן. בנוסף, הרגולטור יעסוק בבדיקת אמינותן של שיטות פורנזיות ובקביעת סטנדרטים אחידים לעריכת בדיקות, להענקת חוות דעת ולמתן עדות, לצד חובת הנמקה ומסירת מידע נרחב לבית המשפט.
לצד הקמת הרגולטור, המליצה הוועדה מספר המלצות נוספות: לשלב את מעבדת השטח של מז"פ ושאר שיטות המעבדה שטרם הוסמכו בהליך ההסמכה של הרשות להסמכת מעבדות, וכך להעמידן לביקורת חיצונית; להעמיד לעיון הציבור את הנהלים של המעבדות הפורנזיות ורשויות המשטרה כדי להבטיח שקיפות ולאפשר ביקורת אפקטיבית; על המדינה לאפשר גישה למומחים פורנזיים ראויים עבור הגנת הנאשם, לעידוד הקמה של מעבדות פורנזיות פרטיות ולהעלאות את מספר המומחים לרפואה משפטית בישראל, כדי להבטיח הסתייעות של ההגנה במומחים בלתי תלויים. עוד מומלץ לפעול לפיתוח המחקר בתחום הפורנזי כדי שיעמוד בסטנדרט המקובל והגבוה ביותר, ולאפשר הכשרות מקצועיות בתחום הפורנזי לגורמים שונים במערכת המשפט בישראל.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
