הוּד (בערבית: هود) בדת האסלאם הוא נביא מערב הקדומה, המוזכר בקוראן בסורה הנושאת את שמו - סורת הוד (11) - ובמספר סורות נוספות.
רקע היסטורי
הוד השתייך לשבט (או ממלכת) עאד, שנקרא על שם אבי השבט המתייחס לנח דרך אביו עוץ בן ארם.[1] המסורת האסלאמית בדרך כלל קושרת את הוד עם צאצאי נח דרך מייסד השבט עאד, בנו של עוץ בן ארם בן שם בן נח. מסורת אחרת קושרת אותו עם חבר או עבר.[2] הוא נחשב לאחד מחמשת הנביאים ה"ערביים" המוזכרים בקוראן (הוד, צאלח, אבראהים, שועייב ומוחמד).[2] הוד נשלח כנביא אל בני עמו כדי להורות להם לעבוד את האל האחד ולנטוש את עבודת האלים המרובים, אך הם לא שמעו לו ולכן האל המיט עליהם חורבן. שבט עאד ישב באזור הנקרא "אל-אחקאף"[3] (ערבות החול או דיונות), כנראה בדרום ערב.[4]