חברי הקבוצה נפגשו בבית הספר לאדריכלות, מהר מאוד הלימודים נמאסו עליהם והם מצאו את עצמם כבולים בתוך חוקים לא להם. בהדרגה הם עברו לציור ולבסוף החליטו להתמסר לו. הם שכרו מבנה ברובע פועלים, שבה הם גרו ופעלו. הם חיו כמו בקומונה והציגו את עבודותיהם ביחד. נושאי ציוריהם היו מראות הרחוב בו הם גרו: נופי עיר והדמויות שבה.
סגנון ציוריהם היה ההפך מהסגנון האקדמי הקלאסי. הם למדו אינטואיטיבית והושפעו מאוד מהאמנים האוונגרדים של התקופה.
חברי הגשר היו בעלי אידאולוגיה משותפת, שכללה רעיונות חברתיים ואמנותיים. הם התנגדו לחברה הבורגנית השבעה. האמנות שלהם מתארת את חיי הפועל ומצוקתו במטרה שתיאור המציאות הקשה תביא את האנשים לפעול.
חברי הקבוצה הוציאו לאור כתב עת – חוברת בטכניקה של הדפס עץ שבה פרסמו את יצירותיהם. בצורה זו, הם רצו שגם לאדם הפשוט תהייה גישה לאמנות. בחוברת הראשונה שהדפיסו נראה גשר (ומכאן שם הקבוצה) המחבר שני חלקים ולצדו כתבו את המניפסט של הקבוצה: הם רוצים ליצור גשר בין כל הכוחות המהפכניים והאנטי-ממסדיים. במניפסט שפרסמו הם לא מצהירים מה יהיה הסגנון האמנותי שלהם אלא מה לא יהיה להם. עצם השימוש בטכניקה של הדפס מדגיש את הגסות והחספוס המנוגד לאקדמיה, במידה רבה המשיכו חברי התנועה את גישת תנועת הזצסיון הווינאי והיוגנדסטיל.
