ד"ר מקס מאיר (1919–1921; מייסד) ד"ר אברהם לוינהרץ (1921–1926; מייסד) ד"ר נח שפירא (1926–1931) ד"ר זאב לובובסקי-ליבאי (1931–1933) ד"ר לייפציגר (1933–1935) טבחוביץ (1935–1940)
הגימנסיון העברי במארימפול היה הגימנסיה הראשונה שהוקמה בליטא, שבה שפת ההוראה בכל המקצועות הייתה עברית.[1] הגימנסיה נוסדה בשנת 1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא הייתה בית הספר התיכון הראשון מחוץ לארץ ישראל, ששפת ההוראה בו בכל המקצועות היא עברית. הגימנסיון העברי במריאמפולה הלך בעקבות גימנסיה הרצליה, שבה הייתה עברית שפת ההוראה היחידה. מטרה נוספת הייתה חינוך יהודי ולאומי והכנת התלמידים לעליה לישראל. הגימנסיון העברי במריאמפולה שימש כמודל לבתי ספר יהודיים אחרים בליטא ומחוץ לליטא.[2] הגימנסיון נסגר בשנת 1940, לאחר שהרוסים כבשו את ליטא.
היסטוריה של בית הספר
הכנות ליסוד בית הספר
ביוזמתם של ציונים כלליים וצעירי ציון הוקם ועד מכונן להקמת בית הספר. בין יוזמי הקמת הגימנסיון בלטו משה דוד היימן, שבביתו הוחלט על הקמת בית ספר והיה הגזבר הראשון, הרבאברהם דב פופל, הרב הראשי של מריאמפולה, שהיה יו"ר מועצת ההורים ויצחק קפלן, שבביתו התקיימו ישיבות יוזמי הגימנסיון.[3]
שנים עשר חברי הוועד המכונן, התחלקו שווה בשווה בין שתי מפלגות אלה. תפקידו של הוועד המכונן היה להכין תשתית להקמת בית ספר, כלומר: הכנת צוות מחנכים וכלים להקמת בית ספר. בשנת 1918 הסמיך הוועד את שמואל גן, יליד מריאמפולה, שלמד במדינה אחרת, לחפש צוות חינוכי. גן נפגש בברלין בדצמבר2018 עם ד"ר מקס מאיר, עורך העיתון "יידישע רונדשאו" וביקש ממנו לחפש מועמד לניהול בית הספר ומורים למקצועות הכלליים. לאחר שכמה מועמדים, שהוצעו על ידי ד"ר מאיר סרבו, הוצע לו לנהל את בית הספר והוא השיב בחיוב.[4] ד"ר מאיר פגש את ד"ר אברהם לוינהרץ במשרדי ההסתדרות הציונית בברלין וצרף אותו. שניהם נסעו ביחד עם שמואל גן למריאמפולה בינואר 1919 ובעזרת הוועד המכונן, יסדו את בית הספר.[5]
לאחר ייסוד בית הספר
ב-10 בספטמבר1919 קיבל הגימנסיון אישור רשמי ממיניסטריון ההשכלה הליטאי. על פי האישור, נכלל הגימנסיון ברשימת בתי הספר התיכוניים, הנתונים לפיקוחו של המיניסטריון. בחודשיים הראשונים לאחר קבלת האישור, קיבל הגימנסיון תמיכה כספית מהממשלה הליטאית. בגלל האישור על פיקוח ממשלתי תעודת הבגרות, שקיבלו הבוגרים, הייתה תעודה מוכרת, שאפשרה להם להתקבל לאוניברסיטאות בליטא ובמדינות אחרות באירופה. ב-15 השנים הראשונות התקיימו הלימודים בבניין שהיה מועדון קצינים בזמן הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הבניין שופץ לצורך התאמתו לבית ספר.[6]
המעבר למבנה חדש
הכיבוש הסובייטי וסופו של הגימנסיון
בשנת 1934 עבר הגימנסיון לבניין חדש, שנבנה עבור מושב זקנים. בבניין זה התקיימו הלימודים עד לסגירת בית הספר.[7]
בשנת 1935 עבר הגימנסיון למבנה חדש ברחוב קסטוצ'ו (Kęstučio). ב-15 ביוני1940 פלשו הרוסים לליטא וסגרו את הגימנסיון. זה אירע בדיוק לאחר סיום בחינות סוף השנה. הרוסים סגרו את הגימנסיון. חלק מהמורים נשלחו ללמד בבתי ספר ליטאים. מורים אחרים נשלחו לעבוד בחנויות.[8] עד סגירת בית הספר למדו בו 19 מחזורים ובהם יותר מ-400 בוגרים.[9]
התפיסה החינוכית ומימושה
התפיסה החינוכית של בית הספר שילבה בין יהדות, ציונות, חינוך הומני וחינוך למדעים. בהודעה שנשלחה למיניסטריון להשכלה הליטאי על יסוד בית הספר נאמר כי "מטרת בית הספר זה היא לתת לתלמידיו השכלה הומניסטית כללית, תוך שימת לב להקניית יסודות התרבות העברית".[10] בית הספר לימד את כל המקצועות בעברית, בעקבות המודל של גימנסיה הרצליה. בבית הספר הייתה ספריה בה היו ספרים בעברית.[11] בהיעדר ספרי הוראה בעברית, הכינו המורים בעצמם ספרי לימוד במקצועות אותם לימדו. ספרי הלימוד נקראו "קונספטים".[12]
לאחר הקמת בית הספר הועתק המודל שיושם בו לבתי ספר תיכון דומים בערים ועיירות אחרות בליטא במקומות אחרים, כגון: וירבלים, וילקובישקי, שבלי, פוניבז', קובנה, וילקומיר.[13]
כעבור שנתיים הוכר הגימנסיון רשמית כראשון מסוגו על ידי משרד החינוך של ליטא.[14]
בוגרים רבים היגרו לארץ ישראל בעקבות החינוך הלאומי-ציוני שקיבלו בבית הספר. לאחר פרסום הצהרת בלפור, החליטה קבוצה של 16 תלמידים לעזוב את הלימודים לפני סיומם, לעבור להכשרה חלוצית בחקלאות ולעלות לארץ ישראל.[15]
ח.ז. רוזנבוים - עברית, חשבון. נספה בזמן הכיבוש הנאצי.
א. רוטשטין - מתמטיקה, פיזיקה
פון שולץ - אנגלית, גרמנית
אנשי סגל נוספים
ד"ר רוזנפלד - רופא
מ. רוסינסקי - מזכיר
שרגא שמוקלירסקי - מזכיר
י. סטוקליצקי - מזכיר
תלמידי הגימנסיון
תעודת בגרות של תלמיד בגמנסיון העברי.
הרכב תלמידי הגימנסיון היה מגוון. רוב התלמידים הגיעו מבתי תלמוד תורה ורוב התלמידות מבתי ספר עממיים. כ-40% מהתלמידים בשנת תרע"ט הגיעו מחוץ למריאמפולה. ביניהם תלמידים שהגיעו מעבר לגבול בין פולין לליטא.[17]
בשנת הלימודים תרע"ט (1919) למדו בבית הספר 362 תלמידים. רק 315 מביניהם קיבלו תעודות שנתיות בסוף השנה. הסיבה לכך שלא כל התלמידים סיימו, הייתה הקושי לעמוד בדרישות הגבוהות.[18]
בין תלמידי הגימנסיון לפי סדר א"ב:
