הבחירות לפרלמנט הלבנוני (1972)

‹ 1968 לבנון 1992 ›
הבחירות לפרלמנט הלבנוני
16, 23 ו־30 באפריל 1972
שיעור ההצבעה	54.4%

הבחירות לפרלמנט הלבנוני נערכו בשלושה סבבים באפריל 1972. בבחירות אלו נבחר הפרלמנט הלבנוני ה־13, אך עקב חוסר היכולת לקיים בחירות חדשות לפרלמנט במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, הכריז הפרלמנט על עצמו כפרלמנט ה־14 (1976), ה־15 (1980), ה־16 (1984) וה־17 (1988) ופוזר רק באוקטובר 1992.

רקע

הבחירות נערכו על פי חוק הבחירות שנחקק על ידי נשיא לבנון פואד שהאב ב־1960. החוק קבע חלוקה ל־26 מחוזות בחירה.^[1]

על פי האמנה הלאומית מ־1943 נקבע יחס של 6:5 בין הנוצרים למוסלמים בפרלמנט, לטובת הנוצרים.^[2]

בבחירות השתתפה המפלגה הקומוניסטית הלבנונית, שהפכה לחוקית באוגוסט 1970,^[3] לאחר שהוצאה מחוץ לחוק ב־1948.

הסבב הראשון נערך ב־16 באפריל במחוז צפון לבנון בו נבחרו 36 מחברי הבית, השני ב־23 באפריל באל-בקאע ודרום לבנון בו נבחרו 33,^[4] ובסבב שלישי ב־30 באפריל בהר הלבנון נבחרו 30 מחברים.^[5]

ארבעה נהרגו באלימות הקשורה לבחירות.^[6]

תוצאות הבחירות

מחוז	ביירות	הר הלבנון	צפון לבנון	דרום לבנון	אל-בקאע	סה"כ
מצביעים רשומים	214,641	399,580	274,920	239,529	197,346	1,326,016
הצבעה בפועל	92,606	236,848	137,355	142,606	111,607	721,022

מפלגה		מושבים
	המפלגה הליברלית הלאומית	11
	מפלגת הכּתאאֶבּ	7
	המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית	5
	החזית הלאומית הלבנונית	4
	מפלגת האיחוד החוקתי	3
	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של לבנון (אנ')	2
	בעת' (פלג פרו־עיראקי)	1
	המפלגה הדמוקרטית	1
	תנועת הפעולה הלאומית	1
	החזית הארמנית המהפכנית (אנ')	1
	איחוד כוחות העם העובד (אנ')	1
	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הנצ'אק	0
	ראמגאוור (אנ')	0
	המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית	0
	המפלגה הקומוניסטית הלבנונית	0
	עצמאיים	63
סה"כ		99

מתוך 63 העצמאים שנבחרו, 52 היו מזוהים כסיעות. סיעת ג'ונבלאט כללה שמונה חברים (5 נציגי המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית ושלושה עצמאים), סיעת כמאל אסד (אנ') מנתה תשעה חברים (7 עצמאים ו־2 נציגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של לבנון), סיעת סולימאן פרנג'יה (9 חברים), סיעת רשיד כראמי (7 חברים), סיעת סברי חמאדה (אנ') (6 חברים), סיעת מג'יד ארסלאן (4 חברים) וסיעת סעאב סאלם (אנ') (3 חברים). לחזית הארמנית המהפכנית היו חבר רשמי אחד וארבעה עצמאים.^[2]

מתוך 99 חברי הפרלמנט, 39 נבחרו לראשונה לכהונה בבית, 46 כיהנו בפרלמנט הקודם ו־14 כיהנו בפרלמנט בעבר.^[3]

לאחר הבחירות

לאחר הבחירות הקים ראש ממשלת לבנון סעאב סאלם ממשלה חדשה, שהושבעה ב־27 במאי 1972.^[3][7] הממשלה החדשה קיבלה את אמון הפרלמנט בהצבעה ב־14 ביוני 1972, כאשר 77 תומכים מול 15 מתנגדים.^[8]

עקב פריצת מלחמת האזרחים בלבנון ב־1975 לא התאפשר קיום בחירות חדשות, והפרלמנט האריך את כהונתו מפעם לפעם.^[2] כך הפרלמנט הכריז על עצמו כפרלמנט ה־14 ב־1976, כפרלמנט ה־15 ב־1980, כפרלמנט ה־16 ב־1984 וכפרלמנט ה־17 ב־1988.^[9] שרידי חברי הפרלמנט התכנסו באוקטובר 1989 וחתמו על הסכם טאיף לסיום המלחמה. ההסכם אושרר ב־5 בנובמבר 1989 על ידי 58 מתוך 68 חברי הפרלמנט הנותרים.^[2] ביוני 1991 מונו 55 חברים חדשים לפרלמנט, דבר שהגדיל את מספר חברי הפרלמנט ל־108.^[9]

ב־1989 הוארכה כהונתו עד דצמבר 1994, אך ביולי 1992 אושר חוק פיזור הפרלמנט, אשר בעקבותיו נערכו בחירות חדשות.^[9]

הערות שוליים

1. El Machnouk, S. (2017). "Electoral System Reform in Lebanon: Dilemmas of a Consociational State". Ethnopolitics (17(1)): 1–20. doi:10.1080/17449057.2017.1303161.
2. Thomas Scheffler, Lebanon in:,Dieter Nohlen, Florian Grotz & Christof Hartmann (2001) Elections in Asia: A data handbook, Volume I, pp. 169–198 ISBN 0-19-924958-X doi:10.1093/019924958X.003.0008
3. Lebanon 1972 Electuons
4. TROOPS WATCH OVER ELECTION IN LEBANON, The New York Times, ‏24 באפריל 1972
5. Lebanon's Top Leftist Wins A Sizable Election Victory, The New York Times, ‏2 במאי 1972
6. Lebanon (1943-present), Government, Public Service, and International Studies, University of Arkansas
7. New Cabinet Is Formed By the Lebanese Premier, The New York Times, ‏28 במאי 1972
8. Smith, Harvey Henry (1974). Area Handbook for Lebanon. p. xxiv.
9. لمحة تاريخية, Lebanese Parilament | مجلس النواب (בערבית)