למרות הפסדם בבחירות, קואליציית 8 במרץ גרפה אחוז גבוה יותר של מצביעים מאשר יריבתה, כשמתוך כלל הקולות, היא זכתה ב-55% אל מול 45% תמיכה לקואליציית 14 במרץ.
ב-25 ביוני 2009, נועדו סעד אל-חרירי ומזכ"ל חזבאללהחסן נסראללה בביירות. יומיים לאחר מכן, נשיא לבנון, מישל סולימאן, הטיל על ראש המחנה האנטי-סורי וראש סיעת "אל-מוסתקבל", סעד אל-חרירי, להרכיב את הממשלה הבאה בלבנון. חרירי הבהיר כי בכוונתו לנסות להקים ממשלת אחדות לאומית, אך הזהיר כי משימתו תהיה קשה. "בהתאם להתחייבויותינו במהלך מסע הבחירות, נתחיל בהתייעצויות עם כל סיעות הפרלמנט".[2]
ב-7 בספטמבר 2009, הציג סעד חרירי לנשיא מישל סולימאן את רשימת השרים שיכהנו תחתיו. בממשלת האחדות שהוגשה נכללים 30 שרים, 15 מהם ממחנהו של חרירי (קואליציית 14 במרץ), 10 מהם ממחנה חזבאללה ו-5 שרים נוספים אנשי מחנהו של הנשיא סולימאן. עוד לפני אישור הנשיא, ההצעה טעונת אישור של מחנה חזבאללה. חרירי התייחס לרשימה :"הרכב הממשלה יבטא את האיזון במדינה ויכבד את תוצאות הבחירות לפרלמנט". זאת להמשך להצהרותיו על שילוב אנשי חזבאללה בממשלה מחודש אוגוסט: "אני רוצה להדגיש בפני האויב הישראלי כי חזבאללה יהיה בממשלה הזאת, בין אם ירצה בכך או לא, משום שהאינטרס הלאומי מצריך שכולם יהיו בממשלה הזאת".[3]
ב-10 בספטמבר גוש חזבאללה הודיע כי הוא מסרב להצעתו של חרירי, כאשר סלע המחלוקת הוא על תיק התקשורת ותיק הפנים. בתגובה, חרירי הודיע כי הוא נואש ממאמצי הקמת ממשלת אחדות.
ב-7 בנובמבר הודיעו חזבאללה וגוש האופוזיציה אותו הוא מנהיג (הכולל גם את אמל ואת מפלגתו של מישל עאון) על הסכמתם להצטרף לממשלת האחדות של סעד חרירי, לאחר חמישה חודשי משא ומתן.[4]
כעבור מספר ימים, נראה כי הממשלה מתגבשת, וראש הממשלה סעד אל חרירי, מינה שני נציגים של חזבאללה לממשלתו החדשה.[5]
