האמונה בגורל (בערבית: قدر) היא האמונה המבוטאת בכתבי הקודש של דת האסלאם, בכך שכל דבר שקורה בעולם הזה הוא לפי רצונו של אללה. על פי אמונה זו, אללה יודע את מה שהיה בעבר ואת מה שיהיה בעתיד. אין בשמיים או בארץ או ביניהם תנועה או חידלון, כוח או התרחשות, אלא ברצון אללה הכל-יכול.
ביטויי האמונה בקוראן
על פי הכתוב בקוראן (פרק 3, פסוק 45): "הדברים כולם בידי אללה". ובפרק 42 פסוק 153: "אל אללה ישובו הדברים". האמונה בגורל פירושה אמונה בכך שאללה ידע כל דבר. מוחמד, שעל פי אמונת האסלאם הוא שליחו של אללה, אמר: "ודע לך שמה שהחטיא אותך לא היה פוגע בך. ומה שפגע בך לא היה מחטיא אותך". וכן: "העזר באללה, אל תתייאש, ואם פגע בך משהו אז אל תגיד: לו הייתי עושה כך וכך. אלא אמור: רצה האל, ומה שרצה עשה. מפני שהמילה 'לו', תפתח את הדלת לשטן"[1].
מעגל ההכרח ומעגל החופש
יחד עם הגורל הצפוי מראש, על פי אמונת האסלאם האדם בעולם הזה חופשי לעשות דברים מסוימים, ואינו חופשי לעשות דברים אחרים. האדם נמצא בשני מעגלים:
המעגל הראשון, שאין בו חופש פעולה, וביום הדין לא יתחשבנו איתו על מה שקרה כי הוא במעגל הזה אינו חופשי. למשל: גובה האדם, צבע העור והעיניים, אם הוא נברא עשיר או עני, מקום הלידה שלו, כל אלה הם בידי אללה. דברים שנעשו כתוצאה מרצון אללה, עליהם לא ייתן האדם את הדין. בנושאים הללו, על האדם להאמין בגורל, ואם ניזוק מדבר כלשהו, עליו להתאפק ולבקש מאללה רחמים, ולא להתנגד למה שאללה רוצה. מוחמד אמר: "מוזר עניין המאמין. עניינו כולו טוב, ואין דבר כזה אלא למאמין. אם יהיה לו טוב, יודה לאללה ויהיה לו טוב. ואם תפגע בו רעה, יתאפק ויקבל את הגזירה, ויהיה לו טוב". וכן אמר: "מי שמתאזר בסבלנות, יעזור לו אללה בסבלנות, ולא ניתנה לאדם תכונה רחבה וטובה יותר מהסבלנות".
המעגל השני שחי בו האדם הוא המעגל החופשי. במעגל הזה נמצאים המעשים שהאדם עושה לפי ההחלטות ולפי הבחירה החופשית שלו, ואם יימנע מלעשות, גם זה לפי ההחלטה והבחירה שלו. לכן אללה ייתן לו שכר או יעניש אותו ביום הדין על המעשים הללו[2].
על פי אמונת האסלאם, אללה ייחד את האדם משאר בעלי החיים בשכל אשר נתן לו, כך שהאדם יכול להבחין בין הטוב והרע, בין המועיל למשחית, בין האמת וההבל. בפרק 76, פסוק 3 של הקוראן נאמר: "אל הנתיב הובלנו אותו, אז הוא יכיר טוב או יכפור". להאמין או לכפור, להתפלל או לא, לצום או לא לצום, לעלות לרגל או לא לעלות לרגל, להסתכל על דברים אסורים או לא, לתת צדקה או לא לתת, להתנהג בצורה טובה או להתנהג בגסות. כל אלה פעולות שאדם עושה או נמנע מלעשות מתוך החלטה חופשית, ולא מתוך גזירת הגורל או צו אלוהי. לכן, ביום הדין, אללה יבוא חשבון עם האדם על מעשיו.
בפרק 74, פסוק 38 נאמר: "כל נפש ערבה למעשיה". על פי אמונה זו, אללה אינו מחייב את האדם לעשות צעד בעל כורחו. אמנם, אללה יודע עוד לפני לידת האדם את מעשיו בעתיד, אבל בכל זאת האדם פועל מרצונו החופשי.
בעניין זה כתב חסן בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד, לחסן אלבסרי (ער'): "מי שלא מאמין בגזירת הגורל, לטוב ולרע, הוא כופר. אך מי שמאשים את אללה במעשיו - כופר שבעתיים." הרי האדם לא יודע מה כתוב בלוח הגנוז; אך הוא הצטווה לבצע את פקודות ריבונו, שלא הטיל על האדם יותר מיכולתו. כפי שנאמר בפרק 2, פסוק 286 של הקוראן: "אללה אינו מחייב נפש בעול, זולת מידת יכולתה".
תוצאות האמונה בגורל
על פי הכתוב במקומות רבים בקוראן, האמונה בגורל שידוע רק לאללה - מביאה איתה שלוות נפש, סבלנות, דבקות במצוות האל, הימנעות מנזקי החיים, ושחרור מפחדי היום-יום. למשל: "אולם ייתכן כי תמאסו בדבר למרות שהוא טוב לכם, וייתכן שתאהבו דבר למרות שהוא רע לכם. ואללה יודע את אשר לא תדעו" (פרק 2, פסוק 216), וכן "(המלאך) גבריאל אמר לי, שלא תמות נשמה עד שתקבל את כל הפרנסה שלה ואת כל הזמן שלה, לכן תיראו מאללה ותטיב בקשת פרנסתכם"[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
