הָאַם-נָגִי (בוייטנאמית: Hàm Nghi, משמעות מילולית: "מלוא צדק"; 3 באוגוסט 1872 – 4 באוגוסט 1943), בשמו הפרטי נֵגוֹייְן פּוֹק אוּנְג לִיץ' (Nguyễn Phúc Ưng Lịch), היה קיסר וייטנאם השמיני משושלת נֵגוֹייְן אשר משל בין השנים 1884 – 1885. הָאַם-נָגִי פתח במרד נגד סמכויות השלטון בהודו-סין הצרפתית, מה שהוביל להדחתו בידי הצרפתים ולגירושו לגלות באלג'יריה הצרפתית. כיבוש הבירה הווייטנאמית הואה בידי הצרפתים בסוף שלטונו של הָאַם-נָגִי הוביל לנפילתה של הקיסרות הווייטנאמית תחת שלטון האימפריה הקולוניאלית הצרפתית.
ביוגרפיה
נֵגוֹייְן פּוֹק אוּנְג לִיץ' היה אחיינו של הקיסר טוּ-דּוּקּ, שמותו בשנת 1883 הוביל למשבר ירושה בין בניו המאומצים. שלושת בניו המאומצים נפטרו או נהרגו בטווח זמן קצר לאחר שירשו את הכס. היה זה במצב פוליטי בעייתי זה שהאימפריה הקולוניאלית הצרפתית ייצבה את מעמדה בתור שלטת על דרום וייטנאם והשיגה השפעה על הצפון לאחר מלחמת סין–צרפת. נֵגוֹייְן פּוֹק אוּנְג לִיץ' הועלה על כס המלוכה באמצעות תככים פוליטיים של שני יועצים יריבים בחצר המלוכה הקיסרית בהואה, שראו בקיסר הצעיר פשרה פוליטית שתאפשר לממשל הווייטנאמי להעניק את מרב תשומת הלב למאבק בצרפת, אשר איימה על ריבונותה של וייטנאם. בהסכמת ממשלת הרפובליקה הצרפתית השלישית הוכתר נֵגוֹייְן פּוֹק אוּנְג לִיץ' בן ה-14 לקיסר "אנאם" (וייטנאם) בשנת 1884, תוך שהוא לוקח את השם הקיסרי הָאַם-נָגִי.
ביוזמת יועצים בחצר המלוכה הקיסרית וחברי משפחת המלוכה, הריבון הצעיר עמד בראש התקוממות נגד הצרפתים שהחלה ב-4 ביולי 1885. הקיסר הצעיר פרסם את צו צְ'אַן ווּאוֹנְג (Cần Vương); "עזרו לריבון", אשר החל מרידה כללית ברחבי הארץ נגד הסמכות השלטונית הצרפתית. המטרה של המרידה הייתה להסדיר את מעמדה הבינלאומי הריבוני של וייטנאם בפני המעצמות האירופאיות. המרד נכשל, והָאַם-נָגִי נמלט ביחד עם יועציו ומקורביו, מהעיר הקיסרית בהואה אל מקלט הררי. הכוחות הצרפתים מצאו ועצרו את הָאַם-נָגִי והחליפו אותו רשמית עם אחיו דּוֹנְג קָ'אן, שהיה נאמן לשלטון הצרפתי. הָאַם-נָגִי גורש לאלג'יריה הצרפתית, שם נפטר בשנת 1944. בשנת 1965, בהצעתו של נשיא צרפת, שארל דה גול, בתו של הָאַם-נָגִי העבירה את קבר אביה למעון אצולה שהיה ברשותו במערב צרפת, שם הוא קבור עד היום.
קישורים חיצוניים
