הכוריאוגרף קארדו (ספ') בצד ימין עם בריז'יט בארדו בסרט "האישה". בצד שמאל אספניטה קורטס שגילמה את מריה. קארדו לימד את בארדו לרקוד פלמנקו. שנת 1958.
פתיח הסרט עוסק בפסטיבל אפריל בסביליה, שבה חיה בדוחק אווה (בריז'יט בארדו) עם אביה סטניסלס מרשאן (ז'אק מוקלר), סופר צרפתי גולה המתקן כיסאות למחייתו, ועם מנואלה (לילה קדרובה), בת זוגו ורקדנית לשעבר.
בפסטיבל נתקלת אווה בדון מטאו דיאס (אנטוניו וילאר הפורטוגזי), לוחם שוורים עשיר, המתנשק מאחורי ביתן עם אחת מנערותיו. אווה מצטרפת לריקודים בביתן,[3] ומטאו שם עליה עין.[4] הוא נכנס לבר יצאניות לאחר שראה אותה נכנסת אליו, משוחח איתה, ונותן לה מצית זהב כדי שתסכים לצאת איתו לארוחה. הוא מודיע בטלפון לאשתו מריה תרזה (אספניטה קורטס), המשותקת ברגל אחת, שייעדר. אווה נעלמת, והמלצר אומר לו שלא ראה אותה קודם, שאיננה מקצועית משום ששילמה עבור המשקה שלה, ומחזיר לו את המצית.
מטאו מאתר את כתובתה, מגיע אליה,[5] משוחח עם אביה[6] ואיתה,[7] ושולח לה שמלה לטקס שוורים באחוזתו. כשנערכת המסיבה באחוזה, נכנסת מריה, רואה את אווה יושבת לשולחן בגו זקוף עם אביה, שואלת את מטאו אם היא הקורבן החדש שלו, ואווה עונה שהיא בספק, משום שזה אינו תלוי בו. מריה רואה את אווה קמה, מצטרפת לרקדני הפלמנקו על הבמה, רוקדת במקצועיות, ואומרת למטאו שאינו מספיק חזק בשבילה.[8]
בלילה מתגנב מטאו לחדר אווה באחוזתו, ומתנשק איתה במיטתה,[9] אבל היא מחליקה בידה מנורה על השידה, ומפילה אותה על הרצפה. אביה נזעק לחדר בלי שהוא רואה את מטאו בחושך, ואחרי שהוא הולך, היא מסלקת את מטאו מחדרה, ואומרת לו שיגיע מחר לאסוף אותה מבית הספר לריקודים.
מטאו מגיע לבית הספר, שבו למדה אווה שלוש שנים, אך היא איננה שם, אלא במסעדה שאליה הזמין אותה אלבר (מישל רו), מדריך תיירים צרפתי העובד בסביליה, שמכיר אותה מילדות. אלבר הזמין אותה ואת אביה, כדי להציע לה נישואים, אבל צרפתי בשם ברתיאר (דניאל איברל) קם משולחנו, הטיח האשמות באביה והכה אותו במסעדה, משום שאביו מת באושוויץ עקב פרסום שכתב עליו סטניסלס. לאחר התגרה מעמיד אלבר, היודע על מטאו, תנאי לאווה: נישואיה עימו, או שהוא חוזר ברכבת לפריז, ומראה לה את הכרטיס. אווה אומרת לאלבר שהיא כל הזמן חושבת על מטאו, אבל ממררת את חייו כשהיא איתו. היא נפרדת מאלבר בנשיקה על פיו, ואומרת לו שחיבבה אותו. מטאו, שהמתין בין הצללים, האשים את אווה כי אלבר מאהב שלה. היא משקרת לו שהוא אכן מאהב שלה, משום שהוא צעיר ומצחיק, טוענת ששונאת אותו, הוא מגעיל אותה, ומשאירה את מטאו לבדו.
בשיחה עם אווה בבית, אישר סטניסלס כי הוקיע את אביו של ברתיאר, שהאשים אותו בגנבת עין, ואווה דומעת. היא רצה עם מזוודה פשוטה לאלבר בתחנת הרכבת, אך הרכבת יוצאת בלעדיה.[10] אווה הולכת עם המזוודה לארביג'אן (דריו מורנו), בעל מועדון לילה, שקודם סירב לשכור אותה משום שאלבר אמר לו שהיא בתולה. היא שיקרה לארביג'אן כשנתנה לו להבין כאילו שכבה עם אלבר. ארביג'אן שאל אותה אם אלבר יקנא, היא ענתה שעזב לפריז, והוא אמר שגברים נעלמים אחרי שקיבלו את רצונם. כשביקש לראות את רגליה,[10][11] ניסה גם לגעת בחזה שלה, וחטף ממנה סטירת לחי כשהיא אומרת שהסכים לראות בלבד.[10]
כשמתכנן מטאו טיול לפריז עם מריה, לאחר שהזניח אותה ואת עסקי האחוזה, מטלפנת אווה מהמועדון, לאחר שמורה הריקודים, שהגיע למועדון וניסה לשכנע את אווה לעזוב, סיפר לה שמטאו הגיע לבית הספר שש פעמים, כל פעם עצוב יותר. לבקשת מטאו, עונה מריה לטלפון, ושומעת אותה. בשיחתה עם מטאו, מַפנה אווה את שפופרת הטלפון לעבר ארביג'אן, המכריז מהבמה על הופעתה כשטן החושניות, אומרת למטאו שאהבה אותו מאוד, ומנתקת. מטאו מגיע 17 פעמים למועדון, אבל אווה טוענת כל פעם שהיא ממהרת, כשהיא בחליפת עסקים.[12] למטאו אין מושג על מופעי חשפנות שעורכת אווה בקומת המועדון העליונה בפני תיירים, שעליהם סיכמה עם ארביג'אן כשהתקבלה ("מסתכלים בלבד"). בערב האחרון בסביליה, מאשרת אווה לרקדנית (השחקנית בטי בקר), נערתו של רקדן צעיר בשם מורניטו, לספר למטאו.
בנסיעה לסיבוב הופעות בקדיס מתרועעת אווה עם מורניטו, מתקוטטת עם נערת מורניטו שאמרה למטאו "קרנן"[13] ותולשת את שמלתה, מעוררת את חמת מטאו כשהיא משתובבת בים עם מורניטו, וארביג'אן אומר למטאו שנערות בגילה אינן ניזונות משימורים. בקדיס מאבד מטאו את מריה ואת יוקרתו. כשהוא נעשה חסר כל, נעתרת לו אווה, בנימוק שהם דומים עכשיו, ורק היא נותרה לו.
גרסאות נוספות
בסרט "האישה", שם הגיבורה הוא אווה, אבל ברוב הגרסאות האחרות של הסרט, שמה הוא קונצ'יטה, כמו בספר שכתב לואי.
ב-1977 הוקרן הסרט הצרפתי "תשוקה אפלה" בבימוי לואיס בוניואל, עם קרול בוקה (הדמות החיובית) ואנחלה מולינה (הדמות השלילית),[14] שגילמו שתיהן את קונצ'יטה. ב"תשוקה אפלה" יש סצינות זהות לסרט "האישה", כמו אהבת קונצ'יטה לריקודים, מגוריה בסביליה, מופע חשפנות של קונצ'יטה (בגילום מולינה), טענת מולינה בפני מתאו שהתיירים לא נגעו בה ושאין מיטות בחדר ההופעה, אחרי שגירש את התיירים, והתרועעות קונצ'יטה (בוקה ומולינה) עם בחור צעיר עד להתייחדותה עימו.
ב"תשוקה אפלה", בשונה מ"האישה", מקיימת מולינה יחסי מין עם הבחור לעיני מתאו. לאחר מכן טענה מולינה בפני מתאו שהיחסים היו מבוימים, ושהיא עדיין בתולה.
מתאו נפרד ממולינה ועזב את סביליה, אבל בוקה הגיעה לרציף הרכבת מסביליה למדריד. מתאו שפך עליה דלי מים מהרכבת, ובוקה עלתה לרכבת. כשסיים מתאו את סיפורו בפני נוסעי התא,[14] שהיו פסיכולוג, משפטן ואם לילדה, נכנסה מולינה לתא ושפכה עליו חזרה דלי מים.
הפריה בסביליה, המוצגת בפתיח "האישה" (1959). כרזה משנת 1961.
ב"תשוקה אפלה" אין התייחסות לפריה (אנ') בסביליה.[15] לדברי בארדו בספרה,[16] צילומיה בפריה התישו אותה מחום.[17][18] הקהל הצבעוני והרועש,[19][20][21] ששתה סנגריה כל שלושה מטרים, נגע בבארדו בניגוד לרצונה, אף על פי שהייתה תחת אבטחה רצינית של גברים מצוות הצילום. לפי ספרה, היא הונפה באוויר, שמלתה הורמה, המון ידיים החליקו על גופה, וניסו להסיר את תחתוניה. היא לא זכרה איך הוצאה משם, משום שכמעט איבדה את הכרתה. רק דודו (דוביבייה) היה מרוצה, חכך את ידיו, ואמר: "את רואה, אינך מתה". הצילומים חודשו באולפני בולון עם תפאורה של ז'ורז' ואחביץ' (צר'), ששוחזרה בצורה יוצאת דופן לפי בארדו בספרה.
ב"תשוקה אפלה" אומרת מולינה למתאו אחרי הסצנה שהדגימה מולו עם הבחור: "אף מילה. הגיטרה היא שלי. אני מנגנת בה עם מי שמתחשק לי".[22] בסרט "האישה" אומר ארביג'אן למטאו, אחרי שהגיע לחדרה של אווה בפונדק בקדיס, שגם מורניטו היה בו: "היא תשאיל לך את הגיטרה שלה, רק אם אתה יודע לנגן בה". לאחר מכן פרצה קטטה בפונדק בגלל אווה ומורניטו שרקדו קרוב מדי,[23] המתקוטטים היו מטאו ומלחים, ומטאו נעצר על ידי המשטרה.
בשני הסרטים חזרו אווה אל מטאו, וקונצ'יטה אל מתאו, אחרי שנטשו אותן בזעם. ב"תשוקה אפלה" חזרו מתאו וקונצ'יטה אחרי סצינות דליי המים. בסרט "האישה" חזרה אווה אל מטאו כששוחרר מתחנת המשטרה בקדיס, לאחר שחיכתה שלוש שעות מחוץ לתחנה עם כיסוי בד שחור על ראשה ועל כתפיה.
לצד שתי גרסאות אלו, יצאו שש גרסאות נוספות של הסרט:
1946 – "הבובה של הגברת", גרסה מצרית עם תחיה כאריוכא,[27] שהיה סרטה הראשון. הסרט הזניק את קריירת כאריוכה. היא השתתפה ב-120 סרטים, ושיחקה גם בתיאטרון ובסדרות טלוויזיה.
הצורך שחשו יוצרי הסרט לשנות ולעדכן את הרומן של פייר לואי מובן לחלוטין, אבל אפשר לתהות מדוע הם החליטו להעלות סיפור כה מיושן. האם זו היוקרה המסחרית של יצירה ידועה? אולי. במבט ראשון הצליח כלכלית מיזם "האישה והבובה" עם בריז'יט בארדו. למרבה הצער, נכשל הסרט עצמו.
כך עברה העלילה מודרניזציה. קונצ'יטה מסביליה הפכה לבתו של סופר צרפתי שהוגלה לספרד מסיבות פוליטיות. הבובה היא אריסטוקרט ספרדי, גבר נאה למדי ודון ז'ואן בייעודו, ההופך תחת קסמי הילדה הצרפתייה הקטנה לכבשה מאוהבת. אני מדבר על מטמורפוזה, אבל "מוטציה" היא המילה שאני צריך להשתמש בה, בהתחשב במהפך הפסיכולוגי של הדמות האכזרית (ובמידה מסוימת הבלתי מובנת). לגבי השאר, נושא האדם הנשלט, אחוז הדיבוק, המושם ללעג על ידי כלבה הנהנית לענותו, זוכה לכבוד בקווי המתאר הרחבים שלו. אינני אומר שנושא זה אינו נצחי, אבל כפי שהוא מוצג בפנינו, הוא נראה, למרות פעולת בוגומולץ שבוצעה בעלילה, מיושן להחריד.
גיבור מגוחך, גיבורה עם אופי גרוע למדי, ודמויות משנה בלתי מעניינות: הסופר הגולה פתטי, ובת לווייתו כלבתא. יש לנו רק את התפאורה האנדלוסית הציורית ואת יופיה של בבה. הבמאי ז'וליין דוביבייה והצלם רוז'ה איבר תיארו את רחובות וכיכרות סביליה ההומים ואת פאר הנופים לגדות נהר גואדלקיביר בלי להיכשל בקלישאות תיירותיות. אי אפשר לומר שהצלחתם הייתה עקבית, ונוצר חלל מסוים בזכות כישרונו של התפאורן ז'ורז' ואחביץ', שאותו אזכור יותר. באשר לבריג'יט בארדו, הבתולה הפרועה והבתולה החכמה, הפתיינית לסירוגין, הצנועה והחולמנית, היא צולחת את סרט בביטחון של אלה צעירה שאיננה חוששת מבני אדם.[30]
— ז'אן דה ברונסלי, "האישה והבובה", לה מונד, 19 בפברואר 1959
לפני פחות משלוש שנים, כשהתגלגלה בריג'יט בארדו על המסכים המקומיים בסרט "ואלוהים ברא את האישה", כינו יבואני סרטים זרים את השחקנית כאטרקציה הלוהטת ביותר בקולנוע האמנותי. כעשרים שנה לפני כן, רכש ז'וליין דוביבייה מוניטין דומה בקרב במאים צרפתיים, בזכות סרטיו כמו "פפה לה מוקו" ו"החיים רוקדים הלאה". אתמול הגיע לניו יורק שיתוף הפעולה בין הכוכבת לבמאי, בדיבוב לאנגלית עם הכותרת הבוטה "הנקבה".
הגרסה של סרטי לופרט קיבלה בדיוק את הבכורה הראויה לה: סרט משני באולמות קולנוע שכונתיים במחיר נמוך.
באחת מסצנות האהבה הרבות ברומן הספרדי העמוס, נחלצת בארדו מאהובה ונאנחת, בכל התשוקה שהיא יכולה לגייס: "הו, כמה הייתי רוצה לגרום לך לסבול!" היא מצליחה בכך טוב מדי, באופן המדאיג בוודאות את מעריציה האמריקאים.
התפקיד המגולם באופן בלתי מוסבר על ידי השחקנית הצרפתייה החושנית הוא של נערה צעירה, טהורה ותמימה, שרק מתנהגת כמופקרת. אף על פי שהיא רוקדת בעירום למחצה, מתמקחת בביישנות על תעריף שירותיה, ומנגד מתגרה במחזריה במומחיות של חשפנית מקצועית, היא שומרת בקנאות על יתרונה עד לסיום.
לצד חוסנה המוסרי המפתיע, מבצעת השחקנית את מומחיותיה בסגנונה הרגיל, משתובבת, מתנשפת ומציגה את דמותה מכל זווית שמאפשר המסך הרחב.
כקורבנה העיקרי, נראה אנטוניו וילאר מתוסכל באופן מובן.
תרומת הבימוי העיקרית של דוביבייה לבורלסקת הטכניקולור הזה הייתה שמירה על אנטומיית הכוכבת במיקוד קפדני. הוא עקב אחר הליכתה כשצילם אותה במצלמה הנעה בקצב מצד לצד. האפקט, כמו הסרט וכמו הופעת השחקנית, מהפנט זמן קצר אבל בסופו של דבר בלתי ניתן לעיכול.[31]
— יוג'ין ארצ'ר, "בריז'יט בארדו מככבת בסרט "הנקבה"", הניו יורק טיימס, 28 באפריל 1959
^Pierre Louys, The Woman and the Puppet, Alibris.com, "As Don Mateo becomes increasingly obsessed with Conchita, he begins to lose control over his own life and actions" (באנגלית)
^Brigitte Bardot Sitting C S, Loomisdeanphotography.com, "Brigitte Bardot during the making of the film Lady and the Puppet" (באנגלית)
^Iñigo Navarro, Seville Fair Guide for non-locals. Must-read before you go, Sensationalspain.com, "If you only plan to peak at the Fair, arrive there early. Arrive at the fairground early to avoid the crowds and the heat", 20 April 2023 (באנגלית)
^«Brigitte Bardot en la Feria de Abril», Sollabsevilla.com, 1. "Varias escenas tienen lugar en Sevilla y la famosísima actriz llega a la capital andaluza en la mejor fecha, justo para disfrutar de la Feria de Abril y de los tablaos. Varias escenas fueron rodadas en la misma Feria" 2. Youtube: Fragmento de «La femme et le pantin», 1958 (בספרדית)
