עם נפילתה של קונסטנטינופול לידי הצלבנים בהנהגת ונציה ב-1204, קמו שלוש ישויות יווניות עצמאיות על הריסותיה של האימפריה הביזנטית - האימפריה של טרפזונטס בצפון אסיה הקטנה, האימפריה של ניקאה במערבה ודספוטט אפירוס (Δεσποτάτο της Ηπείρου) לאורך חופו המזרחי של הים היוני. קונסטנטינופול עצמה, יחד עם צפון מערבה של אסיה הקטנה, תראקיה ומרבית שטחיה של יוון המודרנית, היו לחלק מהמדינה הצלבנית שנודעה כאימפריה הלטינית.
אלכסיוס הראשון קומננוס (אנ'), נכדו של הקיסר הביזנטיאנדרוניקוס הראשון קומננוס ואחיינה של תמר מלכת גאורגיה, עשה את טרפזונטה (Τραπεζούντα, כיום טרבזון בטורקיה) לבירתו, וטען כי הוא היורש החוקי של האימפריה הביזנטית. שליטי האימפריה אמצו לעצמם את התואר "קומננוס גדול" (Μέγας Κομνηνός) על שם שושלת קוממנוס הביזנטית, ועל כן לעיתים נקראת המדינה "האימפריה הקומננית". בתחילה התהדרו השליטים גם בתוארם של הקיסרים הביזנטים - "קיסר ושליט הרומאים" - אך נוהג זה חלף לאחר הסכם עם האימפריה הביזנטית המתחדשת ב-1282 והוחלף בתואר "קיסר ושליט המזרח כולו, האיברים והמחוזות שמעבר לים".
בתחילה שלטה האימפריה על רצועת החוף של הים השחור שבין סינופ של היום במערב עד הגבול הנוכחי בין טורקיה לגאורגיה, אך עד מהרה התפשטה מערבה לאורך חופי הים השחור עד אזור זונגולדק של היום (1206), ושלטה באופן זמני גם על חלקים מחצי האי קרים.
האימפריה של טרפזונטס הייתה נתונה במאבק מתמשך עם סולטנות רום הסלג'וקית ולאחר מכן עם העות'מאנים, וכן עם הביזנטים ועם הרפובליקות האיטלקיות, במיוחד ג'נובה. באמצעות מהלכים פוליטיים ובריתות נישואין עם שליטיה המוסלמים של אסיה הקטנה, הצליחה האימפריה לשרוד לאחר נפילתן של המדינות האחרות בנות זמנה - הדספוטט של אפירוס שהתפרק במאה ה-14, האימפריה הלטינית שנכבשה על ידי האימפריה של ניקאה, אשר נכבשה בתורה על ידי העות'מאנים ב-1453. האימפריה שגשגה במהלך המאה ה-13, וחורבן בגדאד בידי הולגו חאן ב-1258 גרם לכך שדרך המשי עברה דרך טרפזונטה, דבר שהביא לה עושר רב ועשה אותה למרכז סחר בקנה מידה עולמי. עם זאת, כבר בתקופה זו החלה האימפריה מאבדת משטחיה לטובת שכניה הסלג'וקים מדרום, ונאלצה לשלם להם מיסים, ולאחריהם למונגולים. האימפריה של טרפזונטס הגיעה לשיאה בתקופת שלטונו של אלכסיוס השני (אנ') (1297-1330), ולאחריה סבלה מחוסר יציבות פנימית וסדרה של התנקשויות ממנה לא התאוששה עוד.
שקיעה
שליט טרפזונטה מנואל השלישי (אנ') (1390-1417) בא בברית עם טימור לנג, וגרף רווח מניצחונו של האחרון על העות'מאנים בקרב אנקרה בשנת 1402. בנו, אלכסיוס הרביעי (אנ') השיא את בנותיו לאצילים אוע'וזים ממדינות שכנות וליוחנן השמיני פלאולוגוס (אנ'). ואולם כבר ב-1442 ניסו העות'מאנים בהנהגת מורט השני לכבוש לראשונה את טרבזון מן הים, ניסיון שכשל בשל תנאי מזג האוויר. שליט מחוז אמסיה של האימפריה העות'מאנית ניסה את מזלו שוב ב-1456 ואף שלא הצליח לכבוש את העיר הוא לקח שבויים רבים ותפס רכוש. בקיץ 1461 עלה מהמט השני על טרפזונטה בדרך היבשה, תוך שהוא כובש את סינופ ומאגף אותה ממזרח. הוא הטיל על העיר מצור, עד שנכנעה לאחר כחודש, ביום 15 באוגוסט 1461. בכך בא סופה של האימפריה של טרפזונטס והקיץ הקץ על הטריטוריה הרומית האחרונה והטריטוריה הביזנטית האחרונה בעולם.
