האימפריה התדמורית

האימפריה התדמורית בשנת 271 לספירה

האימפריה התדמורית היית אימפריה קצרת שנים שהתקיימה בין השנים 267–272 לספירה.[1] שמרכזה היה בעיר תדמור בשטח סוריה של היום. הממלכה העצמאית נשלטה על ידי זנוביה שעלתה לשלטון לאחר שבעלה אודַינַת נרצח בשנת 267, ובנו וַהבַּלַת (אנ') היה בן שנה בלבד[2]. גבולות האימפריה הגיעו עד להרי הטאורוס בצפון ולאוקיינוס ההודי בדרום וכללה בשטחה את סוריה, ערב, ארץ ישראל, חלקים מאסיה הקטנה ומצרים[3].

בשנת 271 החליט הקיסר אורליאנוס להשליט סדר באימפריה, כבש את תדמור ולקח את זנוביה בשבי. שנה לאחר מכן התדמוריים מרדו, מה שגרם לאורליאנוס הקיסר להשמיד את תדמור כליל ולהביא לסיום האימפריה התדמורית[4].

רקע

תדמור התהוותה סביב נווה מדבר בדרום מזרח סוריה. לתדמורים הייתה עליונות מסחרית ואסטרטגית משום שהיה להם מרכז מסחרי על נהר הפרת, דבר זה הקנה להם אפשרות להעביר סחורות מן המזרח התיכון אל מסופוטמיה[5]. תדמור סופחה אל האימפריה הרומית, אך מועד הסיפוח אינו ידוע, ישנם אזכורים של כוח צבאי רומי המוצב בתדמור כבר מהמאה השניה[6][7].

עליית האימפריה

מימין דמותו של והבלת על גבי מטבע אנטוניאן, משמאל הקיסר הרומי אורליאנוס מצידו השני של המטבע
המלכה זנוביה בחזית מטבע אנטוניאן

האימפריה הרומית הייתה יציבה עד לשנת 235 שבה נרצח אלכסנדר סוורוס והאימפריה נכנסה למשבר ואנרכיה[8], בתקופה שנודעה כמשבר המאה השלישית. המשבר התבטא במספר דברים כגון חוסר יציבות שלטונית, חילופים תכופים של קיסרים, משבר כלכלי אדיר שגרם לאינפלציה ולירידת היקף המסחר ופלישות זרות ממזרח וממערב. האמצעים שנקטה האימפריה הרומית כדי להתמודד עם המשבר גרמו להתרופפות תחושת הביטחון, הן ביטחון בנפש והן ביטחון ברכוש. המיסים הועלו, הוחרמו בגדים, בהמות ומזון לצורכי צבא ונלקחו תושבים ובהמות לעבודות כפייה מטעם המדינה. הממונים על אכיפת חוקים חדשים אלו היו בעלי משרות עירוניות, ביצוע התפקיד דרש מהם להיות אחראים לתשלום מלא של המיסים וביצוע הגזרות בעירם, הם החלו להתחמק ולברוח מתפקיד זה, בשל הקושי באחריות על הביצוע של הדרישות הקשות מבני עירם. על רקע משבר זה שנקרא גם "המשבר של המאה השלישית", עלתה זנוביה לשלטון[9].

אודינת בעלה של זנוביה היה נאמן לקיסרות הרומית, הוכר כשותף לה, והיה ממונה על החלק המזרחי של האימפריה. בשנת 267 נרצח אודינת, והשלטון עבר לאשתו זנוביה ולבנו בן השנה והבלת, עם כל הסמכויות שהיו לו[10]. המלכה החדשה זנוביה רצתה לנצל את המשבר של הקיסרות כדי לכבוש את החלק המזרחי של האימפריה[11]. בשנת 268/9 כבשו התדמוריים את אנטיוכיה שבסוריה ועם צבא של 70,000 איש מתדמור ומסוריה ועם בעלי ברית מקומיים של זנוביה, השתלטו על מצרים התחתונה והשאירו שם חיל מצב של 5,000 איש. במהלך הכיבוש הראשון, היה נציב מצרים פרובוס בחוץ לארץ ועסק בגירושם של הגותים מאסיה הקטנה וכאשר שב למצרים הצליח להתגבר על חיל המצב והם חזרו לסוריה, אך התדמורים שבו וכבשו את כל מצרים התחתונה למעט אלכסנדריה. פרובוס התאבד כדי לא ליפול בשבי התדמורים. התדמורים המשיכו בניסיונם להשתלט על כל מזרח האימפריה, פלשו לאסיה הקטנה והגיעו עד ים השיש[12].

נפילת האימפריה

זנוביה בפני אורליאנוס, ציור רומנטי המאה ה-18

זנוביה ובנה מרדו בשלטון המרכזי של הרומאים, ניהלו מלחמות נגדם, והשתלטו על שטחים נרחבים מהאימפריה, ואף על פי כן, לא הכריזו התדמוריים על ניתוק רשמי של ממלכתם מהאימפריה הרומית. הקיסרים קלאודיוס השני ואורליאנוס לא הגיבו בכוח על מרידתם של התדמורים שגרמה לפגיעה בכבוד האימפריה ובאחדותה. מדיניות מורכבת זאת מתבטאת במספר דברים, בין השאר, במטבעות שהן הנפיקו, מצד אחד מופיע והבלת ומצד שני דיוקן שליט רומא[13]. בשנת 272 כאשר הקיסרות החלה להתייצב, החליט אורליאנוס להשליט סדר בקיסרות, ולשים קץ לאימפריית תדמור. התדמוריים ניסו להדפו בסוריה, וכיוון שריכזו את מרבית כוחותיהם שם, נכבשה מצרים ללא קושי. לאחר שכבש את אנטיוכיה שבסוריה, המשיך אורליאנוס דרומה שם במבואות העיר חומס, התנהל קרב אמסה. בהמשך צר על תדמור וכבשה. זנוביה נתפסה תוך כדי ניסיונה להגיע לפרס מסיבות שלא ידועות עד היום. אורליאנוס לקח אותה בשבי, אך חס על העיר וחנן את אנשיה: הוא הציב חיל מצב וחזר לרומא. לאחר עזיבתו מרדו התדמורים בהנהגת אנטיוכוס. אורליאנוס שב לסוריה, כבש שוב את העיר, והפעם הענישם: העיר נבזזה, חומותיה נהרסו, אוצרותיה נלקחו, ותדמור הפכה מאימפריה של מלכה חזקה לכפר קטן במדבר[14][15].

לקריאה נוספת

  • עזרא אוריון, ואבנר גורן, דרכי הבשמים: רצף מאמרים, מדרשת שדה בוקר: הוצאה לחינוך סביבתי, 2000.
  • לואיס ברנרד, המזרח התיכון: אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות ועד ימינו, רעננה, הוצאת ישראל משרד הביטחון עם עובד, 1955
  • בנימין לאו, חכמים - חכמים - כרך רביעי: ממשנה לתלמוד., משכל - הוצאת ידיעות ספרים, 2012
  • ליאו מילדנברג, מטבעות מורדים באימפריה הרומית קתדרה לתולדות ארץ ישראל וישוביה 90-99. יד יצחק בן צבי
  • משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג.
  • גדעון פוקס, עיר רבת ימים: אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2001
  • מנחם שטרן, שמואל ספראי, יורם צפריר, וצבי ברס, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי: היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, כרך א, ירושלים, יצחק בן צבי, 1982
  • Bland, Roger, The Coinage of Vabalathus and Zenobia from Antioch and Alexandria, London: the royal numismatic society, 2011.
  • Cooney, John D, A Funerary Relief from Palmyra: The Bulletin of the Cleveland Museum of Art.vol no 2. Cleveland Museum of Art Stable.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האימפריה התדמורית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עזרא אוריון ואבנר גורן, דרכי הבשמים: רצף מאמרים (מדרשת שדה בוקר:הוצאה לחינוך סביבתי, 2000), עמ' 29; לואיס ברנרד, המזרח התיכון: אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות ועד ימינו (רעננה: הוצאת ישראל משרד הביטחון עם עובד,1955) עמ' 335; משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 748.
  2. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 748.
  3. ^ מנחם שטרן, שמואל ספראי, יורם צפריר וצבי ברס, ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי: היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, כרך א (ירושלים: יצחק בן צבי, 1082) עמ' 124.
  4. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 770-771 עזרא אוריון ואבנר גורן, דרכי הבשמים: רצף מאמרים (מדרשת שדה בוקר:הוצאה לחינוך סביבתי, 2000), עמ' 30; לואיס ברנרד, המזרח התיכון:אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות ועד ימינו (רעננה: הוצאת ישראל משרד הביטחון עם עובד,1955) עמ' 44; Lendering, Jona. "Palmyra".Livius: Cultuur, geschiedenis en literatuur. P.4. Accecessed 15 August 2015. http://www.livius.org/articles/place/palmyra/palmyra-4/;
  5. ^ John D. Cooney, A Funerary Relief from Palmyra, The Bulletin of the Cleveland Museum of Art Vol no.2 ( Cleveland Museum of Art Stable) Accessed: 02-12-2015
  6. ^ לואיס ברנרד, המזרח התיכון:אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות ועד ימינו. הוצאה: ישראל משרד הביטחון עם עובד. רעננה. שנת הוצאה:1955. עמ' 43 http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=32613065#46.407.8.fitwidth
  7. ^ John D. Cooney, A Funerary Relief from Palmyra: The Bulletin of the Cleveland Museum of Art.vol no 2, (Cleveland Museum of Art Stable), p.24. ; לואיס ברנרד, המזרח התיכון:אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות ועד ימינו (רעננה: הוצאת ישראל משרד הביטחון עם עובד,1955) עמ' 42.
  8. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 755.
  9. ^ גדעון פוקס, עיר רבת ימים: אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית (ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2001), עמ' 47; משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 755.
  10. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית עמ' 748.
  11. ^ בנימין לאו: חכמים - חכמים - כרך רביעי : ממשנה לתלמוד (משכל- ידעות ספרים, 2012) עמ' 270.
  12. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 759; גדעון פוקס, עיר רבת ימים: אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית (ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2001), עמ' 47.
  13. ^ שם. עמ' 759-760; ליאו מילדנברג, מטבעות מורדים באימפריה הרומית (קתדרה: לתולדות ארץ ישראל וישוביה 90-99. יד יצחק בן צבי) עמ' 95. Jacqueline Long, (Vaballathus and Zenobia: 270-272 A.D.( Loyola University Chicago, Faculty Publications, 1997)
  14. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 755; Roger Bland, The Coinage of Vabalathus and Zenobia from Antioch and Alexandria, London: the royal numismatic society, 2011), p. 135.)
  15. ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג), עמ' 770-771; עזרא אוריון ואבנר גורן, דרכי הבשמים: רצף מאמרים (מדרשת שדה בוקר:הוצאה לחינוך סביבתי, 2000), עמ' 30; לואיס ברנרד, המזרח התיכון: אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות ועד ימינו (רעננה: הוצאת ישראל משרד הביטחון עם עובד,1955) עמ' 44; בנימין לאו: חכמים - חכמים - כרך רביעי: ממשנה לתלמוד. (משכל- ידעות ספרים, 2012) עמ' 270. Jona Lendering. "Palmyra".Livius: Cultuur, geschiedenis en literatuur. P.4. Accecessed 15 August 2015. http://www.livius.org/articles/place/palmyra/palmyra-4/; Roger Bland, The Coinage of Vabalathus and Zenobia from Antioch and Alexandria, (London: the royal numismatic society, 2011), p. 141

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!