האויגורים הם עם עתיק יומין ממוצא טורקי, אשר שוכן באזור צפון מערב סין מזה מאות רבות, החל כנראה מהמאה ה-4 לספירה. בניגוד לעמים נוודים אחרים, כדוגמת המונגולים לפני ג'ינגיס חאן, האויגורים הושפעו רבות מהתרבות החקלאית העשירה של צפון סין, דבר שהעלה את כוחם וחשיבותם.
האימפריה האויגורית
במהלך המאה ה-9 לספירה, כ–400 שנה טרם עלייתו לשלטון של ג'ינגיס חאן, הקימו האויגורים אימפריה נרחבת באזור צפון סין, שהייתה בשעתה אחת הגדולות באזור. אחת ההשפעות של התרבות הסינית על האויגורים הייתה מבחינה דתית – כאשר בראשיתם האמינו האויגורים באחת מהדתות הסיניות הדומות, טרם גיבוש הבודהיזם המודרני. עם זאת, במהלך המאה ה-9 ואילך, החלו רבים מהאויגורים להאמין בנצרות, בגרסתה האשורית המוקדמת, ובכלל זאת אימצו לעצמם את הכתב הארמי. אף כי לאחר התמוטטות האימפריה שלהם, במהלך המאה ה-12, התאסלמו חלקים גדולים מהאויגורים, הכתב הארמי עוד נשאר בשימושם. במהלך כיבושיו של ג'ינגיס חאן במאה ה-13, הסתפחו האויגורים לאימפריה המונגולית, אף שלא איבדו לחלוטין את זהותם הנפרדת, אשר במידה רבה שרירה וקיימת עד ימינו אנו. בין ההשפעות הגדולות של האויגורים על המונגולים ניתן לציין את הכתב הארמי – אשר אומץ על ידי ג'ינגיס חאן ככתב הרשמי המונגולי, ובמהלך השנים נודע ככתב המונגולי. כמו כן, המונגולים אימצו מנגנונים מנהליים רבים מהאויגורים, אשר נבעו הן מניסיונם בניהול אימפריה בעבר, והן מההשפעה הסינית עליהם. מנגנונים אלו שימשו ברחבי האימפריה המונגולית בהצלחה רבה, ותרמו רבות ליציבותה ולמהירות התפשטותה.