רב האי בן נחשון היה גאון בישיבת סורא בשנים 886–896 (ד'תרמ"ו-ד'תרנ"ו).
קורות חייו
רב האי נולד בעיר סורא שבבבל במחצית הראשונה של המאה התשיעית. הוא השתייך למשפחת חכמים מיוחסת שנשאה תפקידים בכירים בהנהגת ישיבת סורא שהייתה אחת משתי הישיבות המרכזיות ביותר בבל ובעולם היהודי כולו. סבו רב צדוק בן אשי כיהן כגאון בשנים 810–812, אביו רב נחשון בן צדוק שימש כגאון בשנים 872–879, ודודו רב צמח בן חיים שימש כגאון בשנים 879–886.
למד אצל חכמי ישיבת סורא וביניהם אביו ודודו. בשנת 886 נפטר דודו רב צמח בן חיים וחכמי הישיבה מינו את רב מלכא לשמש כגאון, אך רב מלכא לא האריך ימים בכהונתו ונפטר עוד באותה שנה. רב האי נבחר למלא את מקומו, והחל לכהן כגאון סורא. במקביל אליו כיהנו רב צמח בן פלטוי ורב האי בן דוד כגאונים בישיבת פומבדיתא.
בשנת 896 (ד'תרנ"ו) נפטר רב האי לאחר עשר שנות כהונה. מחליפו במשרת הגאונות היה רב הילאי בן נטרונאי.
כתביו
ערכים מורחבים – תשובות הגאונים, פתרון תורה
כמו שאר הגאונים גם רב האי עסק בכתיבת תשובות לשואלים. רבות מתשובותיו אבדו, אך כמה בודדות מהם שרדו בגניזה הקהירית.
בנוסף לתשובותיו כתב רב האי חיבור נגד הקראים שמוזכר בכתבי הקראים בדורו ובדורות הסמוכים אליו, החיבור לא שרד בשלמותו אך קטעים ממנו שרדו בגניזה[1]. הד נוסף למלחמתו בקראים אפשר לראות בעדות של יעקב הקרקסאני (חכם קראי בן המאה העשירית) שרב האי תרגם יחד עם אביו רב נחשון את ספר המצוות של ענן. ככל הנראה, מטרת התרגום הייתה להקל על הרבניים בניהול ויכוחיהם עם הקראים.
לדעת החוקר נחמיה אלוני, רב האי הוא מחברו של ילקוט המדרשים פתרון תורה שבו מלוקטים מדרשי חז"ל על פרשות השבוע ובתחילת כל פרשה מופיע פיוט העוסק בנושא הפרשה, באקרוסטיכון של הפיוטים חתום השם "האי"[2]. אך חוקרים אחרים חלקו על סברה זו למשל מהדיר המדרש א"א אורבך סבור שהמדרש לא נכתב בידי רב האי, אלא על ידי חכם אנונימי שפעל בבית מדרשו. עם זאת אורבך לא שלל את האפשרות שרב האי הוא מחברם של הפיוטים שבראשי הפרשיות. לפי חוקר הפיוט עזרא פליישר צורת הפיוטים לא מתאימה לזמנו של רב האי בן נחשון, ולכן הוא נטה לייחס את חיבור המדרש לרב האי בן שרירא ששימש כגאון פומבדיתא כמאה שנה לאחר מכן[3].
מפסיקותיו ההלכתיות
- התנגד לאמירת כל נדרי כי אין בזמן הזה סמכות להתיר נדרים,[דרושה הבהרה] וציין שבשתי הישיבות נוהגים לא לומר כל נדרי.
- התיר לאכול פת עכו"ם בשבת כשאין מזון אחר מכיוון ש”כתיב 'וקראת לשבת עונג', עונג אתה עושה ממנה ואין אתה עושה ממנה עינוי”
- מי שמחלל שבת במזיד מחרימים אותו ומלקים אותו שלוש מלקות כדי להרתיע אחרים.
- דין יין נסך הוא רק כשגוי נגע ביין מאליו, אבל אם הגוי נגע ביין רק כדי להכעיס את היהודי, אין ליין דין יין נסך.
לקריאה נוספת
- מרדכי מרגליות (עורך), אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, חלק א עמ' 230.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
