ווש היגר עם משפחתו כילד מפולין לעיר האלה שבגרמניה המזרחית, והחל לשחק במועדוני נוער שונים בעירו בשנת 1980. בשנת 1986 החל לשחק בקבוצת הבוגרים של כמי האלה ששיחקה אז בליגה המזרח גרמנית השנייה. באותה עונה העפיל עם הקבוצה אל ליגת העל המזרח-גרמנית, ונשאר בקבוצה עונה נוספת לאחר איחוד גרמניה, כאשר זו שינתה את שמה לפ.צ. האלשר והוצבה בבונדסליגה השנייה.
בפגרת החורף של עונת 1991/92 עבר ווש לבוכום, שהפכה עם השנים להיות המועדון המזוהה עמו ביותר. ווש החל אז את הקדנציה הראשונה שלו בקבוצה, שנמשכה שש וחצי עונות. בתקופה זו ווש ירד ליגה עם בוכום בעונת 1992/93, והעפיל בחזרה לבונדסליגה כעבור עונה אחת בלבד, מהמקום הראשון. ווש נשאר במועדון עד לשנת 1998, כאשר בכל עונה שיחק לפחות ב-31 משחקי ליגה. בעונתו האחרונה בקבוצה הוביל ווש את בוכום לסיבוב השלישי של גביע אופ"א, שם הודחה על ידי אייאקס אמסטרדם.
בקיץ 1998 חתם ווש בהרטה ברלין המתחדשת, שכללה אז שחקנים כמיכאל פריץ ומרקו רהמר. זו הייתה תקופת שיא של ווש בקריירה, כאשר הצלחתו בהרטה ברלין זיכתה אותו בכרטיס לסגל נבחרת גרמניה לגביע הקונפדרציות 1999 וליורו 2000. בשנת 2000 הגיע ווש עם הקבוצה לגמר גביע הליגה הגרמנית, שם הובסה הרטה ברלין בתוצאה 1–5 על ידי באיירן מינכן, במשחק בו ווש שיחק 90 דקות. בשנת 2001, הרטה ברלין זכתה בגביע זה, לאחר ניצחון 1–4 על שאלקה 04 בגמר, ממנו ווש נעדר. בתום עונת 2001 עזב ווש את הרטה ברלין לאחר שלוש עונות, לאחר שהבקיע 11 שערים ב-85 משחקים, וחזר לבוכום.
את הקדנציה השנייה של ווש בבוכום, הוא החל בבונדסליגה השנייה, ועלה עם הקבוצה תוך עונה אחת בחזרה לבונדסליגה. ווש הפך במהרה לשחקן הרכב קבוע בקבוצה, וסייע לה לסיים במקום החמישי בעונת 2003/04 בבונדסליגה, שזיכה את הקבוצה במקום בגביע אופ"א בעונת 2004/05, ממנו הודחה בוכום בשלבי המוקדמות על ידי סטנדרד לייז'. בתום עונת 2004/05 ירד ווש עם בוכום לבונדסליגה השנייה, ובעונת 2005/06 עלה בחזרה לבונדסליגה עם בוכום מהמקום הראשון. עלייה זו הייתה השלישית של ווש עם בוכום. בעונת 2006/07, שיחק ווש משחק אחד בלבד, בעונה שהייתה מיועדת להיות עונת הפרישה שלו. במשחק זה נכנס ווש כמחליפו של זואזדאן מיסימוביץ' בדקה ה-70, והבקיע שער מול בורוסיה מנשנגלדבך שהיה האחרון שלו כשחקן מקצוען, כאשר הוא המשיך לשחק כדורגל לאחר מכן במועדון החובבים אוניון ברגן. ווש סיים בעונת 2006/07 קריירה מפוארת בבוכום, שכללה שתי קדנציות ושתים עשרה עונות וחצי, בהן הופיע ב-346 משחקים והבקיע 41 שערים במדי בוכום בשתי הליגות העליונות של גרמניה, מתוכם 239 הופעות בבונדסליגה, נתון המציב את ווש במקום השישי בטבלת שיאני ההופעות של בוכום בבונדסליגה בכל הזמנים[1]
קריירה בינלאומית
לווש שבע הופעות במדי נבחרת גרמניה המזרחית. הראשונה בשנת 1989 במשחק ידידות מול נבחרת פינלנד שהסתיים בתיקו 1-1. הופעתו השביעית והאחרונה במדי נבחרת גרמניה המזרחית הייתה בניצחון 1–2 על נבחרת בלגיה בספטמבר 1990. בפברואר 1997 ערך ווש בכורה מחודשת במדים לאומיים, הפעם במדי נבחרת גרמניה, בניצחון 0–1 על נבחרת ישראל באצטדיון רמת גן. ווש כבש את שער הניצחון לגרמנים. בהמשך זומן על ידי המאמן אריך ריבק לגביע הקונפדרציות 1999 וליורו 2000, כאשר בשני הטורנירים כשלה גרמניה והודחה בשלב הבתים, ואילו ווש לא קיבל את ההזדמנות. הופעתו האחרונה של ווש במדי נבחרת גרמניה הייתה בהפסד 1–2 לנבחרת דנמרק בנובמבר 2000. לווש 17 הופעות במדי נבחרת גרמניה, בהן הבקיע שער אחד.
לאחר הפרישה
ווש השתלב במערך האימון של בוכום, ואימן את קבוצת הנוער עד גיל 19 של המועדון בין השנים 2007 ו-2015 למעט הפסקה קצרה, בה אימן את קבוצת המילואים. במקביל, עסק גם בתפקיד עוזר המאמן והמנהל הטכני. לתקופה קצרה בעונת 2009/10 אימן ווש את הקבוצה הבכירה של בוכום לאחר פיטורי המאמן הייקו הרליך, אך לא הצליח למנוע את נשירתה של הקבוצה לבונדסליגה השנייה.
